לאורך כל חקירתו ומשפטו של השר חיים רמון הייתה הרגשה באוויר, שההליך החקירתי המשטרתי לא תקין, מגמתי, ממוקד, מהיר מדי, רדוד, מושפע מאמוציות ולא מעובדות.
בפרשת רמון נעשו מספר פעולות משטרתיות בלתי מקובלות, תוך הובלה והנחיה מהדרגים המשטרתיים הגבוהים ביותר. בהן התנהלות חריגה, לא מקובלת ולא חוקית. הלחץ הפיזי והנפשי "המתון" שהופעל על המתלוננת, הן מסביבתה הקרובה בעבודה והן ע"י החוקרת הראשית תנ"צ מירי גולן, תוך שימוש במילים בוטות כלפי רמון והטעיה המתלוננת בדבר זכויותיה החוקיות - היו חריגים ביותר.
יתירה מכך, שחרורה של המתלוננת לנסיעה לחו"ל שחייב לשלוח שני קציני משטרה לדרום אמריקה (על חשבון הציבור) לגביית עדות משלימה, היא בלתי מתקבלת על הדעת ומצביעה על מגמתיות שלילית. ביצוע "עימות טלוויזיוני" בין המתלוננת לשר רמון מדרום אמריקה, הוא חריג שבחריגים שאינו מתאים לעבירה וחומרתה ולא בוצעה בעבר, במקרים של פשע חמור, גם במקרים שהדבר חייב זאת.
עתה מתברר לבושתה של המשטרה וחוקריה בפרשה - שחשיפת התמלילים, שהיו חסויים עד כה, מצביעה על עבירות וחריגות מהותיות בכל הנושא של בקשות ושימוע בהאזנות סתר.
החומרה שהתגלתה, עם פרסום התמלילים שתנ"צ מירי גולן (שבינתיים הודחה מהמשטרה) הציגה בפני נשיא בית המשפט המחוזי בת"א השופט אורי גורן, מצג שווא עובדתי ולא מבוסס, שעל פיו הוציא צו להאזנת סתר לגב' שולה זקן (בתקופה ההיא מנהלת לשכת ראש הממשלה אולמרט) בטענה של הדחה בחקירה - טענה שהתבררה כלא נכונה ומבוססת ויתירה מכך - תוצאות ההאזנה הוסתרו ולא נמסרו לסנגוריה שהיו עוזרים לה בהגנתה על רמון.
סנגורו של רמון, לעניין זה, עו"ד נבות תל-צור, שלח מכתב לשר המשפטים ולשר דיכטר כשר לביטחון פנים וממונה על המשטרה, כדי להתריע על התנהלות גורמי אכיפת החוק ודרישה להקמת ועדת חקירה ממשלתית.
נסיבות המקרה ובשל המקרים הרבים הקודמים, שבהם המשטרה פעלה באותו "דפוס פעולה" - לאמור: האזנות סתר, לגופים אנשי ציבור, תוך עקיפת חוקי המדינה, עקיפת צווי בתי משפט, אי קיום הוראות חוק האזנות סתר, שימוש בחומרים שהושגו בדרך פסולה ואי חוקית, הסתרת מידע מהתביעה, הסנגוריה ואף מבתי משפט - וכל זאת ללא תגובה הולמת, מחייבים ועדת חקירה לבירור וטיפול בנגע החולני.
העובדה שבפרשת רמון הוקמה ועדת בדיקה, היא ועדת השופט בכנר, ולאחריו ועדת זיילר, שמסקנותיהן אינן מחמיאות למשטרה ומצביעות על פגמים חמורים, רק מוכיחה שאין מדובר בפרשת רמון בלבד, אלא בבעיה עמוקה ורצינית - של אי כיבוד שלטון החוק, ע"י גורמי החוק.
חלק מהתוצאה נובע מכך שבעבר כאשר התגלו פגמים, חריגים והתנערות מחוקים ותקנות ע"י קציני משטרה, הן במהלך המשפט והן לאחר ששופטים קבעו מפורשות בפסק הדין והצביעו על הגורמים שכשלו ביישום חוקים, או שלא נקטו באמצעים משמעתיים חריפים, אנשים לא הודחו, קצינים לא הורדו בדרגות והועברו מתפקידם. להיפך, היו אפילו אנשי ציבור, עיתונאים, פרשני משפט - שנתנו ידם וקולם, לתמוך בקצינים ובמדליפים שנלחמים נגד "הפשע המאורגן", הגם שהם מעקמים את החוק, מרמים ומסתירים חומרים מהסנגוריה ומבית המשפט - הכל תחת המטרייה הקדושה של לחימה בפשע. התוצאה החגיגה הפסולה חוגגת וממשיכה בדרכה עד שהנושא מתפוצץ בפנים והפעם זה קרה בפרשת רמון.
השר דיכטר, הממונה על המשטרה, חושב שתפקידו להגן על הגוף עליו הוא ממונה ושוכח שתפקידו גם לפקד על גוף שממונה על ביצוע ויישום חוקי במדינה ולהיות חומת מגן לשלטון החוק. אם הוא רוצה להיות פוליטיקאי, חמקמק שחולם על קידום וקריירה הוא אינו מתאים לתפקיד.
וכדי להבין במה דברים אמורים - הרי סקירה קצרה ותמציתית על האזנות סתר המותר והאסור: חוק האזנות סתר, התשל"ט - 1979 מגדיר "האזנת סתר" - האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. כלומר: מדובר בהאזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת באמצעות מכשיר, ללא הסכמת אף אחד מבעלי השיחה.
המאזין האזנת סתר שלא על-פי היתר כדין, דינו מאסר חמש שנים - סע' 2(א) לחוק.
סע' 2(ב) מפרט: כי המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתכנה של ידיעה שהושגו ע"י האזנת סתר. בין שנעשתה כדין ובין שלא כדין, ומגלה ידיעה או תכנה כאמור לאדם ביודעין שאינו מוסמך לכך דינו - מאסר חמש שנים וכנ"ל לגבי מי שמתקין או מציב מכשיר למטרות האזנת סתר ולשימושה.
הגופים המוסמכים לאשר האזנות סתר הם: שר הביטחון למטרות בטחון המדינה, המשטרה באשור בכתב מנשיא בית משפט מחוזי או סגנו שהוסמך לכך לפי בקשת קצין משטרה לצורך מניעת עבירות וגילוי עבריינים, לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות מול חומרת העבירה וכן מפכ"ל המשטרה במקרים מיוחדים ודחופים כמפורט בחוק, ראה סע' 7 לחוק.
במקביל, יש שורה של האזנות סתר שאינן טעונות היתר לפי החוק, לדוגמא אם נעשתה האזנה ע"י מי שהסמיכו קצין משטרה מוסמך לשם מניעת עבירות או גילוי עבריינים והיתה השיחה ברשות הרבים (כלומר: במקום שאדם סביר יכול לצפות ששיחותיו ישמעו ללא הסכמתו, כגון בית קפה, מעלית, רחוב וכו', או במקום שבו מוחזק עציר או אסיר, כלומר: חדר חקירה, מעצר, בית סוהר).
הפיקוח על האזנות סתר נעשה ע"י דיווח שנתי לגופי ממשל כגון: ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ועדת חוץ וביטחוןולוועדה משותפת של שניהם, תוך מתן פירוט על מספר ההיתרים ותכנם. המפקח הכללי של המשטרה - יגיש מדי חודש דוח ליועץ המשפטי לממשלה על האזנות - ועל תנאיהן.
קצין משטרה המתייצב בפני נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו לקבלת היתר להאזנת ולאחר שעבר את מבחן האישור והבקרה של השופט, שיכול גם לסרב לבקשה, צריך לפרט בבקשה את תקופת ההאזנה, אשר לא תעלה על שלושה חודשים מיום נתינת ההיתר, ההיתר ניתן לחידוש עם הנמקה - וכן פרטים נוספים כגון: מספר הטלפון המיוחד, האדם הספציפי, וסוג ההאזנה.
יש להדגיש, כי בשל המצב הביטחוני המיוחד והרגיש בה מצויה המדינה - וגל הפשע הרגיל והמאורגן הולך וגובר - מספר האזנות הסתר השנתיות עולה באופן יחסי וגבוהה יותר ממדינות אחרות. אבל גם לאור מצב זה, אסור להיסחף ולהתבלבל בין האזנות "חיוניות" לבין האזנות וצווים שניתנים כלאחר יד, ללא בדיקה ממעמיקה ובקרה או ביקורת של הגופים שפורטו לעיל - הממונים על-פי החוק לעקוב אחר האזנות הסתר. באופן יחסי לאוכלוסיה במדינה, ההאזנות אצלנו עולות בהרבה על מדינות אירופה.
בשנת 2001 - היו כ-1,700 האזנות, בשנת 2002 - כ-1,000 האזנות עפ"י דוחות משטרה שהוגשו לכנסת. מובן שיש במספרים הכלליים האלה גם טעויות אופטיות. למשל: אם המשטרה האזינה לאיש העסקים דודי אפל, בחשד לעסקות פליליות שונות כגון האי היווני - תקופה של שנה + כאשר יש צורך בחידוש הצווים כל שלושה חודשים - האם מדובר בהאזנה אחת או 4-5 האזנות. כאשר המשטרה מאזינה - לאביגדור קהלני, שר לביטחון פנים לשעבר, גיבור ישראל, ח"כ יותר משלושה חודשים - והשיחות המוקלטות הן גם לאישה, לילדים ולשיחות אינטימיות. האם זה סביר, והאם נעשית בקרה ע"י הגופים המתאימים החל מבית משפט, יועץ משפטי לממשלה והמשטרה עצמה.
לא שמעתי עד היום, פרסום של דוח מממשלתי בו דווח לציבור על נקיטת אמצעים משמעתיים או משפטיים כלפי מי שחרג מההיתרים מי שרמס ברגל גסה את צווי בית משפט, הקליט, תמלל ושמר בקלסרים נפרדים, בכספות, חומר לא רלוונטי - שאסור על-פי החוק. ראה חוו"ד של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין בפרשת ניצב מזרחי מהמשטרה.
יש להבהיר נקודה חשובה בנוגע להאזנות סתר, והטיפול בהן: במהלך ביצוע ההאזנות, נשמעות גם שיחות לא רלוונטיות, לפעמים אישיות ואינטימיות, שלא קשורות לחקירה ולמטרות ההאזנה. המוסמכים עפ"י החוק להאזין ולתמלל את ההאזנות רשאים לשמוע אך אסור להם לתמלל את הקטעים הלא רלוונטיים ואסור באסור חמור, להעבירם או להשתמש בהם לצרכי חקירה או אפילו לשיחות רקע או מידע כללי.
במידה וחומר לא רלוונטי, אכן מתומלל, יש להורות על השמדתו ואסור בכל מקרה לשומרו ביחד או לחוד במקומות סתר.
הדברים נאמרים, כי בעבר היו מקרים, שתמללו והשתמשו בחומר לא חוקי בזמן חקירות. ובאשר לטכנולוגיה המתקדמת הרי קבלת מידע מתקשורת בין מחשבים, אגב חיפוש עפ"י צו שופט המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב ולהפוך ממנו פלט, לפי העניין, ואת תנאי החיפוש ותנאיו, אף שהוא ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה - לא תחשב כהאזנת סתר - ראה סע' 23 א (ג) לפקודת חוק סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש.
לאחרונה פורסם פסק-דין של בית המשפט העליון (ע"פ 10343/01) בהרכב הנשיא ברק, דורנר וחיות, כי האזנת סתר נחשבת רק במקרה שהיא מתבצע ONLINE.
לכן האזנה לתא קולי, בכניסה לE-MAIL-, וכן שליפת מידע האגור במחשב, הן דואר אלקטרוני והן הודעה קולית - איננה האזנת סתר - ולכך מספיק צו חיפוש ואין צורך בצו בית משפט.
פסק דין זה מוכיח שיש צורך באיחוד כל האמצעים האלקטרוניים והטכנולוגיים - תחת קורת גג אחד, בכל הקשור להאזנות סתר - על המותר והאסור כאשר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - מקפל בתוכו הדרישה להגנה על האדם, חירותו, כבודו ופרטיותו.
