המחזה המביש חוזר על עצמו כמעט מדי יום ביומו: תעלולי הפרסום של החברות למוצרי מזון כבר עברו את גבול הטעם הטוב. הם, פשוט מפילים בפח את הלקוח התמים המבקש לרכוש מוצר מסוים החביב עליו, ובהגיעו הביתה הוא מגלה, לחרדתו, כי זו לא אותה הגברת שביקש וגם לא האדרת שלה פילל.
במה דברים אמורים? ברכישת מוצר-מזון מסוים ב"סופר", שנראה בדיוק כמו המוצר המבוקש, אבל שונה ממנו, בכל זאת, במשהו קטן: באותיות הזעירות. אלה פשוט נעלמות מעיניו בעת הרכישה.
בעת האחרונה קרה לנו התרחיש הזה עשרות פעמים ובדיעבד הסתבר שאנו לא לבד. כמונו ישנם עוד רבים אחרים. וגם אם ישנה מודעות למלכודת הפרסומית - אין שום מניעה לחזור וליפול בפח.
במרוצת החודש האחרון החזרנו ל"סופר" שלנו ארבע פעמים (!) את בקבוק הסודה של "שוופס", בתכולה של 1.5 ליטר, החביב עלינו, פשוט משום שלא שמנו לב כי מתחתיו היו חקוקות, באותיות זעירות ממש, המלים: "עם לימון".
האמת ניתנת להיאמר כי אנו דווקא חובבי פרי העץ הזה, אבל לא כשהוא שרוי בתוך הסודה, בדיוק כפי שאיננו נוהגים לשתות קפה מהול בחלב, אלא נהנים מהקפה "נטו". אף שהיינו חמושים, כהרגלנו במשקפיים, עם ראייה 6:6 - הצליחה רשת "יפאורה-תבורי" לאחז את עינינו באותיות הקטנות שעל הבקבוק.
כאן המקום להזכיר כי הכנסת פלח הלימון לתוך כוס הסודה, המוגשת במסעדה, הפכה כבר להרגל של קבע. בכל פעם אנו נאלצים להטריח את המלצר להחליף לנו את הכוס, בלי לימון, כשלחלופין אנו מוציאים בעצמנו את הפלח מתוכה.
באותו הקשר נפלה גם בת הזוג "קורבן לעורמה" הזאת, כשרכשה ב"סופר" בקבוק של "פאנטה אורנג'". כמי ש"מתה" על המשקה הזה משכבר הימים, מיהרה זו, ביום האביבי החם, ללגום ממנו, שעה שהגיעה הביתה. אלא שהיא חשה מייד כי טעמו היה שונה מזה שהייתה מורגלת לו. התעלומה נפתרה, עד מהרה, כשקירבה את הבקבוק אל עיניה (ראייתה חדה, ללא משקפיים). הסתבר כי מתחת למלה "פאנטה אורנג'" היתה חקוקה, באותיות "פטיט" ממש, המלה "דייאט".
הטעם השונה מאחר שהיה זה סופשבוע וה"סופר" היה, מטבע הדברים, נעול - ויתרה בת הזוג על המשקה המרווה והצונן והמירה אותו במים רגילים מן הברז. אלא שגם אלה - שוד ושבר - בגדו בה: טעמם רחוק היה מלהיות ערב לחיך ונדף מהם ריח חריף של כלור, מהול בחלודה, בשל הפסקת המים הממושכת.
לעולל שבמשפחה לא נכונו חיים קלים יותר. הוא, שרגיש למאכלי חלב, מקבל כתחליף את דייסת הסולת של "מטרנה", הערבה לחיכו, ושאינה מכילה חלב. אלא שבחודש האחרון נותר מחסור בדייסה הזו, בשל תקלה בייצורה, והחברה מיהרה להתנצל על כך מעל דפי אמצעי התקשורת. כתחליף היא בחרה לשווק אותה אריזה של דייסת-סולת, אך בתוספת המלים :"גם וגם". סתמה ולא פרישה, וכשהגיעה שעתו של הפעוט לאכול, התברר כי ה"גם וגם" הוא לא יותר מאשר דייסה עם... אבקת-חלב. כאן נאלץ הפעוט לוותר על המעדן היומי שלו, והכל בגלל ההטייה וההטעיה של הוריו, שלא היו מודעים לכך שהתחליף אכן מכיל גם אבקת-חלב.
מבדיקה שערכנו ברשתות השיווק העלינו כי הטעויות הנפוצות האלה הן מנת-חלקם של לקוחות רבים, הנוהגים להחזיר את המוצרים ה"שגויים", שקנו קודם לכן, ומחליפים אותם במוצרים המבוקשים. מחברות הייצור, שאותן יידענו על הטעויות, הובטח לנו כי ייעשה הכל כדי שלהבא יגיעו המוצרים לחנויות באותיות מאירות-עיניים ובמידת האפשר גם באריזה שונה.
ומעניין לעניין - באותו עניין: מסתבר שאין סוף להתחכמויות הפרסום של מוצרים. בירה מאלט, למשל, הופכת אצל חברה מסוימת לבירה "מאלטי", וגלידה "פרדו", המיוצרת בארגנטינה, נמכרה עד לפני שנה בארץ, תחת אותו שם, אף כי טעמה היה שונה בתכלית מהגלידה המקורית של בואנוס-איירס. משעלה מי שעלה על העניין, הופסקה ההטעיה ןשיווקה של הגלידה, תחת אותו שם, פסק בארץ.
ואם בארגנטינה עסקינן - בארץ מנסים לחקות, לשווא, את המעדן הארגנטיני העממי, "אמפנדה", שאינו אלא כיסון-בצק אפוי בתנור וממולא בבשר או בתפוח-אדמה. בארץ חמדו, משום מה, לצון ובתאוות החיקוי, הבלתי נלאית, נוהגים, משום מה, לטגן את האמפנדה במקום לאפותה, וגם ממלאים אותה - שומו שמיים ארגנטיניים - ב... גבינה, כאילו היה זה בורקס. עבור ארגנטיני גזעי זהו, לא פחות ולא יותר מאשר חילול הקודש ושומר נפשו ירחק על כן ממנה.
גם גבינת המוצרלה - המעדן האיטלקי הלאומי, המלווה את הפסטות למיניהן - זוכה בארץ מן ההפקר, ובמסעדות שלנו היא עשויה מתחליפים של הגבינה האיטלקית המקורית.
אבל יותר מכל אמורה ארגנטינה לבכות על ה"אסאדו: הבשר הלאומי שלה, העשוי על האש, ושהפך בארץ למעדן מבוקש, הן במסעדות והן על המנגל הפרטי. אלא שהרכבו והכנתו במקומותינו אינם מזכירים כהוא זה את צלי הבשר הארגנטינאי המקורי, המוגש שם בכל אתר ואתר, ולו בשל סוד צלייתו ואיכותו המעולה, העולה עשרות מונים על זו שלנו.
אז אל נא תבכי ארגנטינה. מי שאמורה לבכות היא ישראל.
