קיימת טענה כי מדרגה בודדת באשר היא, מהווה מכשול לאור נטייתם של בני אדם בהליכתם שלא להסתכל כלפי מטה בזוית חדה בה מתגלית המדרגה לעין. הנזק העלול להיגרם ממכשול זה הוא רב, עד כדי מעידה המלווה בנזק גופני. פחות מזה, נוצר קושי ומטרד לדוגמא כאשר המדרגה היא בתוך דירה במעבר בין סלון למרפסת - כי אז בנוסף למכשול אליו בעלי הבית כבר התרגלו (אך לא כן אורחיהם, חברים, שכנים) - קיימת גם אי נוחות בהעברת עגלת תה או עגלת תינוק.
יש בפסיקה גישות סותרות בעניין מכשול זה: לפי גישה אחת המדרגה היא מכשול גם ללא קשר עם התקנות. ראה בעניין זה את דברי כב' השופט צבי א' טל בת"א 469/88 זעפרני ואח' נ' רמט בע"מ, בית המשפט המחוזי בירושלים, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" עמ' 311 מאת א' בן עזרא בהוצ' "בורסי" 2002, כדלקמן:
" ...אני מסכים עם מנחם שהתקנה 3.39 מתייחסת למדרגות ולא לסיפי דלתות ואינה עניין לכאן (ברגמן שלא נתכוון לומר שהתקנה חלה, אלא הביא אותה כמשל למפגע שנוצר). גם אם הדבר איננו נוח לפסוע מעל סף מוגבה כזה. אבל בדיעבד, מאחר שאדם מתרגל לדירתו, אינני חושב שזהו מפגע שאין להשלים עמו. אבל אין ספק שזהו מפגע המשפיע על ערך הדירה".
לאמור, אף על-פי שלדעת בית המשפט ההגבהה שבמעבר למרפסת אינה מהווה אי התאמה, והדיירים מתרגלים לה (כמובן שלא כן האחרים), בית המשפט ראה בכך מפגע המשפיע על ערך הדירה, וזיכה את הדיירים בפיצוי בגינו.
יש בפסיקה גם גישה פחות מחמירה - לפיה המבחן לקיומה של אי התאמה הוא רק החוק, התקן, התקנות ותוכנית המכר.
עוד מקרה בו אושר לתובעים פיצוי בגין ההגבהה ביציאה למרפסת אשר בדומה לתיק זעפרני הנזכר, גם בו נוצר רצף של ליקויים בכך שבגלל ההגבהה האמורה גם הדלתות שעל הגבהה זו התקצרו (במדידה ממפלס אותה ההגבהה ולא ממפלס הרצפה) - הוא בתיק ברזילי בו אומצה חוות דעתו של הבורר משה י' טורץ על-ידי בית המשפט בעניין זה, ולהלן ציטוט מפסק הדין:
"ב. סף מוגבה - הסף המוגבה שבוצע בין המרפסת לסלון (אין זו מדרגה בודדת) ואשר עליו הורכבו מסילות לדלתות ותריסי אלומיניום שמטרתם חסימת מים ורוח, גרם לכך שגובה הפתח בדלתות הללו קטן במידה ניכרת מן הגובה המינימלי הנדרש בתקנים. היות ואיני סבור כי יהיה זה מעשי להגביה עתה את כל הדלתות הפונות מהסלון לעבר המרפסות, על כל הכרוך בכך, יש בהחלט מקום לפצות את הדיירים עקב הליקוי הנ"ל."
[המרצה 97 / 23201 שרביב בע"מ נ' ברזילי יורם סלים ואורלי, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: עודד גרשון [פדאור 97 (4) 281 ], עמוד 4].
אכן, בתוך גבולות הדירה מאז תש"ל ועד תשנ"ח חלה תקנה 3.39 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, התוספת השניה, לפיה אסורה המדרגה הבודדת כמו גם צמד מדרגות אולם בתיקון תשנ"ח ההוראה שונתה והותרה קיומה של מדרגה בודדת בתוך דירה. יש ומפרשים שינוי זה שלא כדין וגוזרים התרה טוטאלית של המדרגה הבודדת, ובמקרה כזה צריך להבדיל ולהבין כי בכניסה לדירה, ברכוש המשותף, בחצר ובכל מקום שאינו פנים הדירה - נותר האיסור על כנו. ראה להלן את דברי כב' השופט יצחק מילנוב בעניין זה:
"6.1.2 מדרגה בודדת בכניסה למבואה - בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה קליין, כי "בכניסה למבואה בוצעה מדרגה בודדת המפרידה בין המבואה המקורה לשביל האבנים המשתלבות, בניגוד לתקנה 3.39 לחוק [צ"ל: לתקנות -י.מ.] התכנון והבניה.." (ס' 1.8 לחוות-הדעת). הנתבע טוען, כי שגה המומחה בקביעתו זו, שכן לתקנה 3.39 נקבע סייג , הקובע כי בדירת קרקע מותר שמספר המדרגות יפחת מ-3 (ס' 13.2 לסיכומיו).
גם בעניין זה, בכל הכבוד, נתפס הנתבע לכלל טעות, שכן בחוות דעתו התייחס המומחה קליין מפורשות לסייג הנ"ל, בקובעו: "... תקנה 3.39(א) מתירה מדרגה בודדת 'בדירה בקומת קרקע ובתוך דירה' ע"פ תיקון מס' 4 התשנ"ח. תיקון זה אינו חל על מדרגה חיצונית כבמקרה הנדון" (ס' 1.8 לחוות-הדעת). זאת ועוד, התיקון הנ"ל הוא משנת תשנ"ח, קרי- לאחר שנחתם ההסכם דנן, ועל כן ממילא אינו חל בענייננו".
[ת"א 99 / 10756 מנדלוביץ מיכל נ' אלי יוחנן, בית משפט השלום בירושלים [פדאור 05 (28) 715 ], עמוד 5.
ראה גם פס"ד של השופט אלטוביה מגן בת"א 99 / 1307 משה זאב נ' י.ר.אחים עזרא חברה לבנין בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב [פדאור 07 (33) 504 ], עמוד 9:
"מדרגה בודדת בכניסה לבניין (סעיף 4.2 ב לחוות דעת רוזנברג השלישית) - בכניסה לבניין מצויה מדרגה בודדת. רוזנברג בחוות דעתו הראשונה קבע כי מדובר במפגע אשר יש לתקן אותו על-ידי משטח עם שיפוע מתון לכיוון הכניסה. בחוות דעתו השניה, קבע רוזנברג כי הליקוי תוקן חלקית ויש לשפרו על-ידי גימור של פס מתכת.
התובעים טוענים, כי לא ייתכן שגם לאחר שניתנה לנתבעים הזדמנות לתקן מפגע זה, הם יזלזלו בכך, וכל מי שייכנס ייתקל בסף מתכת. לכן הם מבקשים לתקן את המפגע על-ידי הרמת משטח הכניסה, תיקון המגיע כדי 10,000 ש"ח, על-פי חוות דעתו של אברהמי. הנתבעים, טוענים מנגד, כי רוזנברג קיבל את עמדתם ודי בכך."
מעבר לכך אין שום דרך לבטל את העובדה כי גם במקום שהתקנות מתירות קיומה של מדרגה בודדת, עדיין המדרגה הבודדת מהווה מכשול ומפגע בטיחותי מובהק כי התקנה הכתובה אין בכוחה לשנות הרגלי הליכה של בני אדם.
