כיצד יתנהלו החיים בקיבוצים בעוד חצי יובל שנים? בימים אלה כבר החלו מתכננים בתנועה הקיבוצית את אורח החיים הצפוי בהם באותה עת. צוות התכנון של אורח החיים הזה מורכב מכלכלנים וסוציולוגים, העובדים בשירות התנועה הקיבוצית.
הצוות יוצא מתוך הנחה בסיסית שתחזית התכנון אכן תתגשם בבוא העת. אנשי הצוות יוצאים מתוך הנחה בסיסית, שכאשר מחליטים על גורל הענפים, או על גוון התעסוקות בקיבוצים, הרי שיש לקשור את התחזית הדמוגרפית בתנועה הקיבוצית עם התכנון הדמגורפי וליצור התאמה בין ההתפתחות הטבעית בקיבוצים לבין ההתפתחות הרצויה בהם.
רבי-קומות בפעם הראשונה נזדמן לחברי הצוות לחשוב לטווח של 25 שנה קדימה. פירוש הדבר, אליבא דחברי הצוות, לתכנן לאלה שטרם נולדו, או שהם עכשיו בני 10, שיהיו אז רוב חברי הקיבוץ. מה הם ירצו, למה ישאפו ומה יעשו? מהדור הצעיר הזה אי אפשר היה, כמובן, לקבל תשובות ענייניות, אם בכלל; אבל, הוריהם, מסתבר, היו מוכנים לשמש לילדים לפה.
בדיקת הצוות, שנערכה במדגם מייצג של התנועה הקיבוצית ושבו השתתפו 5000 נשאלים מקיבוצים שונים, העלתה, כי המטרד אשר רוב החברים (56 אחוז) חוששים מפניו, בעוד 25 שנה, הינו חוסר הקרקע בקומות העליונות של רבי הקומות, העלולים להגיע עד אז לקיבוץ. נראה שחברים אלה חשים עצמם מוגבלים מבחינת אפשרות ההתפרסות שלהם מחוץ לדירה. המגורים בקומה השניה אינם נותנים להם את ההרגשה של הדשא כהמשך לדירה, בעיה שאינה קיימת בקומה הראשונה.
מטרדים אקולוגיים במקום השני צוינה כמטרד בעיית אי הנוחות לילדים (38.8 אחוז) ורעש משכנים, בשל התנועה הסואנת. לאחר מכן צוינו כמטרדים: הצורך לעלות במדרגות (32 אחוז); סכנה לילדים (24 אחוז); והטרדת הדיירים שבקומה מעל (17 אחוז). רבים מהחברים ציינו כי הם פוחדים מ"צפיפות המגורים"; במקום ארבע משפחות בבניין - שמונה בבניין.
מסתבר, כי שני המטרדים האקולוגיים העיקריים בקיבוץ הינם אבק וריחות. 46 אחוז מהחברים טוענים שהם סובלים ממטרדים אלו. מהמטרד של ראיית הנעשה בתוך הדירה סובלים 38 אחוז מהחברים ומרעש המכוניות כ-33 אחוז מהם. רעש של מכונות עבודה מטריד 29.5 אחוז מהחברים ורעש משכנים- 20.4 אחוז.
בדיקת הצוות העלתה כי חברי הקיבוצים שואפים לגור הרחק מאזור התעשיה הקיבוצי; במרחק בינוני מהמרכזים השונים וממקום העבודה ובמרחק קטן מבני קבוצת הגיל שלהם. רוב המשיבים (85 אחוז) מעוניינים לגור בשכונות מגורים משכבות גיל קרובות, או משכבות גילם. למרות זאת, רוב החברים סבורים שאין להתחשב בחלוקת דירות בקבוצות המוצא, או בקשרי משפחה, או במקומות העבודה. אבל 60 אחוז חושבים שיש להתחשב בקשרי ידידות.
הקיבוץ האידיאלי כיצד מצטייר, איפוא, הקיבוץ האידיאלי בעיניהם של חברי הקיבוצים? בסיכום שנתקבל עולה, כי בקיבוץ צריכים להיות בעוד 25 שנה רק בתים חד-קומתיים וחד-משפחתיים. בין הבתים יהיו דונמים של דשאים וחורשות, פלגי-מים ירחצו את הקיבוץ וברבורים לבנים יעלו ויבואו בהם. רכבות צבעוניות קטנות וחרישיות יעזרו להתגבר על המרחקים, ואלו שלא יחפצו בהן, יבואו בסוסים הפרטיים שיחולקו לכל חבר. בתי החרושת יורחקו מהקיבוץ וקולם לא יישמע עוד. ורק שירת החברים, ציוץ הציפורים, זמזום הדבורים ואיוושת הבשלתם של פרחי הבר על הגבעות, ינעימו את חיי החברים.
תיאור לא-מציאותי? אולי. אבל, ככלות הכל, האידיאל הפסטורלי הזה הוא חלומם של בני הקיבוצים, העשוי לקרום עור וגידים בעוד 25 שנה.