אהבתם את 'הסוד'? היכונו ל'צופן משה'

באחד מימות השבוע הוזמנתי להרצאה בתל אביב בנושא של הקשר בין קבלה לסרט "הסוד". היינו עשרה אנשים מכל הגילאים נשים וגברים: מיכל, תקציבאית במשרד פרסום, המספרת שהיא הולכת למגוון של הרצאות בנושא של רוחניות וההרצאה הזאת נשמעת לה מעניינת מאוד, כיוון שהיא מאמינה בעקרונות של הסוד ומעניין אותה להבין איך זה למתקשר ליהדות. כחלק מהתופעה ניתן למנות גם אחרים העוסקים בנושא, ביניהם אלכס זיו, "יוצר מציאות" ומנהל אתר ופורום שבו הוא מפרסם מאמרים שבועיים ברוח סרט "הסוד", וד"ר לילה מור, עורכת מפגשים בנושא של יצירתיות וקולנוע רוחני. את השיעור העביר טלאור נתנאל, שעד לפני כמה שנים עבד בחברת מחשבים, וכיום הוא מתעסק בתיקשור של ישות רוחנית שאותה הוא מכנה מלכיצדק. קבלה הוא לומד כבר כמה שנים ואת עקרונותיה הוא מוצא בסרט "הסוד", ומביא לכך ציטטות מהגמרא, מהזוהר ומהתנ"ך. כך בשקט בשקט, מתחת ל'מיינסטרים' של הקולנוע המוכר מבעבע לו בשנים האחרונות זרם חדש של קולנוע: "קולנוע רוחני" שצובר יותר ויותר קהל חסידים. הקולנוע הרוחני, שהוא גם תופעת לוואי של העידן החדש, לוקח את סגנון סרטי המטיפים הדתיים והקולנוע הדוקומנטרי שהיו קיימים כבר שנים ומלביש אותם בלבוש מודרני. אלו סרטים קלילים, בנויים באופן קליפי ובעלי מסרים קליטים. אבל המעניין בסרטים הללו שהשפעתם גולשת הרבה מעבר לאולמות הקולנוע – נוצרים סביבם קבוצות טיפוליות, והם משמשים השראה לרבים שנמצאים בתהליכים רוחניים. הסרט החדש בסדרה נקרא "צופן משה" והוא מהווה המשך לסרט "הסוד". ערן שטרן, מנכ"ל ומייסד "יוצא מהכלל" - חברה לאימון אישי ומי ששותף בהבאת הסרט ארצה. תן לנו כמה פרטים על הסרט החדש שעומד לצאת ערן: "אותם מפיקים ומורים רוחניים שיצרו את "הסוד" וגם כמה חדשים, יצרו סרט שלוקח את הרעיונות של "הסוד" כמה צעדים קדימה. למשל את "חוק המשיכה" (הרעיון שאתה מושך אל חייך את אותם הדברים שאתה חושב ומאמין בהם), שהיה מוטיב מאוד מרכזי ב"סוד", הם לוקחים לרמה אחרת והבנה אחרת. הרבה מאלו שראו את "הסוד" ומשתמשים בעקרונות הללו לוקחים את זה לכיוון של 'אני רוצה דברים חומריים'. החידוש בסרט הזה הוא ההנחה שאומרת שלפני אתה מבקש דברים חומריים שאל את עצמך - מה כבר נתת? כי האמונה היא שככל שאתה נותן יותר אתה גם מקבל יותר". ומתי נזכה לראות זאת? ערן: "זאת תהיה בעצם השקה בינלאומית בסוף השבוע של בין ה-5 ל-7 באפריל, והוא יוקרן במקביל באלפיים נקודות בכל העולם. בארץ הוא יוקרן במלון שרתון ובבית ציוני אמריקה". למה לא להפיץ את זה דרך בתי הקולנוע? ערן: "יכול להיות שלאחר ההקרנות הפומביות אכן יוחלט להפיץ את זה בצורה כזאת. אך כרגע ישנה החלטה להקרין את הסרט בהקרנות פומביות, כדי ליצור תנועה של מיליוני אנשים בכל העולם שיצפו בסרט, ויוכלו ליישם במקביל את העקרונות של "צופן משה" באמצעות תפילה ומדיטציה המונית, למען שלום במזרח התיכון. אגב, חלק מההכנסות של האירוע החלטנו לתרום לעמותת 'מאיר פנים', שעוסקת במרכזים לרווחה משלימה". אני רק מקווה שגורלה של היוזמה הזאת, לא יהיה כגורל עשרות אם לא מאות יוזמות כינוסים וועידות בינלאומיות שהיו במזרח התיכון ונחלו כישלון? ערן: "אני לא חושב שהנבואה ניתנה לנו, בוא נחכה ונראה". ישנם כאלו שמתייחסים אל כל הנושא בביטול ורואים בזה משהו לא רציני? ערן: "כל רעיון חדש שצץ, אנחנו מייד בודקים האם הוא מתאים לדפוסים ולאמונות שהורגלנו בהם. אם זה מתאים - מה טוב ואם לאו - אז הנטייה היא להגיב בזלזול ובציניות. וזה שזה לא תואם לסט האמונות שלי, לא אומר בהכרח שזה לא נכון או לא ישים". מי האנשים שעומדים מאחורי ההפקה הזאת? מדובר בחבורה רוחנית כזאת? ערן: "אני לא כל כך מכיר את אותם אנשים, אך אני יודע שאנו בעיצומה של מהפכה תודעתית וקשה לנו לפעמים לראות זאת כי אנו בתוך התהליך עצמו. אולי בעוד כמה שנים נוכל לאבחן זאת ביתר בירור ונבין שזוהי מהפכה, ממש כמו שהייתה המהפכה התעשייתית; כי אני רואה זאת בתגובות של האנשים לתכנים הללו, ואני מאבחן זאת בפתיחות של אנשים בתהליכים שאני מעביר אותם בארגון שלי. אנשים אלה מאמינים בדברים שלא תמיד הם מבינים את מהותם עד הסוף". אתה בעצמך עברת שינויים מעין אלו? ערן: "מבחינתי זהו תהליך שלא נגמר. אני, לפני שנים, עוד כשעבדתי בחברת היי-טק והגעתי לסמינר של בוב פרוקטור, התחלתי בעקבותיו לשנות דפוסי חשיבה שלי. אבל מה שהגביר את העניין היה החשיפה שלי לסרט "הסוד", שנתן לי טריגר להקים גם את החברה שלי". אתה חושב ש"צופן משה" ישחזר את ההצלחה של "הסוד"? ערן: "אני לא חושב שאפשר לדעת זאת, אך יש לנו בהחלט פוטנציאל". אתה מזהה את הסרט הזה כחלק מז'אנר יותר רחב שנקרא "קולנוע רוחני"? ערן: "אכן כן, אלו הם סרטים שבאופן טבעי לא יכולים להעמיק במסרים שלהם כיוון שמדובר שם על עקרונות שקשה לאנשים לתפוש, ואתה רוצה שזה יגיע לכמה שיותר אנשים. זהו מקור חולשתם אך גם יתרונם של הסרטים הללו. למשל מ"הסוד" נמכרו כבר למעלה ממאה מיליון עותקים ואני לא מדבר על העותקים הלא חוקיים. אצלנו בסדנאות אנחנו כן מנסים להעמיק באותם רעיונות שהסרט רק מציג אותם". המבקרים טוענים שהסרטים הללו מטיפניים ומבטיחים הבטחות שווא שלא ניתן ליישם? ערן: "מה רע בזה שזה נותן תקווה לאנשים? הרי בזכות הדברים היותר קונבנציונליים אנשים לא ממש משיגים תוצאות. אז אולי שווה לנסות משהו אחר? מבחינתי, אפילו אם האדם צופה בסרט כזה וזה רק מעורר בו שאלות או ספקות באשר לכיצד לשפר את חייו וגורם לו לחשוב על מה שהוא רוצה לעשות עם החיים שלו, יש בכך ערך עצום, אפילו אם הוא חושב שהרעיונות לא ישימים".

לפני שלוש שנים, אחרי מסע חיפושים וגילויים רוחניים בעולם, החליטו בני הזוג הרסיטה ואנמיקה (שמשמעות שמה הוא: ללא שם) ליצור את הפסטיבל הקולנוע הרוחני בשיתוף הסינמטק: מה מקור השמות הלא שגרתיים הללו? אנמיקה: "את השמות קבלנו לפני עשר שנים מהמורה הרוחני טיוהר אצלו עשינו חניכה רוחנית". אז איך מגיעים לרעיון הזה של לעשות פסטיבל קולנוע מהסוג הזה? אנמיקה: "בערך בשנת 2003 נוצרה בארה"ב תנועה על-ידי סטפן סימון שהפיק את הסרט "לחלום אותך". בעקבות הסרט נוצרה קבוצה קבועה של מנויים, שלהם הוא הפיק סרטים של מה שהוא כינה "קולנוע רוחני" אז הוא בעצם הראשון שטבע את המונח הזה; אני בטוחה שהיו עוד כאלה בעולם שחשבו על זה אבל הוא דחף את זה בצורה חזקה. באקדמיה אני לא בטוחה שישנה סקציה כזאת לצד דרמה וקומדיה, ואנו טוענים שזה ז'אנר שצריך לקבל מחלקה נפרדת בספריית הוידאו. אלו הם סרטים שהמאפיין שלהם הוא שהם עוסקים במסרים רוחניים שמתעסקים בחיים לאחר המוות, בהילינג, מלאכים וכל מה שקשור לתופעות על טבעיות. חלק מהסרטים גם עוסקים בדרך או מסע רוחני שהאדם צריך לעבור". יש לו מאפיינים משלו? אני חושבת שכן ולא צריך להכניס אותו לסרטי דרמה או פנטזיה. למשל "לתפוס את הרגע" שנכנס תחת הכותרת של דרמה, אך מבחינתי הוא קולנוע רוחני קלאסי. כך גם המפיץ קטלג אותו, אך בשום רשימה קולנועית שלIMDB (Internet Movie Database) הוא לא מקוטלג ככה". אז ישנה כאן אמירה תרבותית מאחורי הסרטים הללו? "אנו רוצים לצרוך תרבות שהיא אחרת, וזוהי אמירה חדה מאוד מבחינתנו - שלא לראות אלימות ואונס ורציחות. אנו רוצים ללכת לקולנוע לראות סרט מעורר השראה, ונותן לי עוד צורות לראות את המציאות ולברוא אותה בצורה חיובית עם ערכים חיוביים". המבקרים טוענים שאלו סרטים דידקטיים, שלא לומר מטיפניים?

"אנחנו קבענו לעצמנו שאחד הקריטריונים הוא שלא תהיינה בסרט שום הטפה לשום דת כזאת או אחרת ואין שלילה של דת אחרת. אלו סרטים שמביעים אולי מסורת של הארה או איזה מילה שתבחר, אבל אין כאן כפייה של שום רעיון אלא זהו שיקוף חסר שיפוטיות". איך אתם באופן אישי מגיעים אל הנושא הזה? "אנחנו כבר נמצאים בתוך המסע הזה חמש עשרה שנה. במסע הזה עברנו כל מיני התנסויות, החל מאשרם ויוגה; פשוט נשמנו וחיינו את הדרך הזאת. אני עצמי הייתי מורה רוחנית שהסתובבתי בכל העולם ולימדתי 'ריטריטים' (במסורת הבודהיסטית – תקופה של מדיטציה לאורך ימים או שבועות במקום מרוחק) ומדיטציה ופגשתי אלפי אנשים, וכל הזמן הזה היה לי את הרצון להגיע לאיזה כלי שיגיע למסות של אנשים שיכול לשנות את התרבות, להשפיע על המציאות שלנו ברמה כזאת של המונים. הכלי הזה של הקולנוע וההשפעה שלו על התודעה שלנו ואיך שהיא תופסת את זה, הבנו כי כאן טמונה אפשרות עצומה. השקענו את כל האנרגיה שלנו לעזור ליוצרים להגיע לקהל וגם לקהל להכיר את הז'אנר הזה. בפסטיבל הקרוב שהולך להתקיים בחודש מאי יהיו יותר סרטים, יותר ימי הקרנה והוא יופץ ביותר סינמטקים בכל רחבי ישראל". בכמה סרטים מדובר והאם ישנם סרטים ישראלים בפסטיבל? "מדובר על שלושים ושלושה סרטים ויש סרט ישראלי אחד - "אינתא עומרי", ועל רגל אחת זהו מסע מוסיקלי של זוהר רון שהסתובב עם המצלמה בין תרבויות מוסיקליות במדבריות סודן ומצרים, והפרויקט הזה משקף את התרבות האחרת ומחבר אותנו לרוח של האדם מהכיוון הזה". מדוע ישנם כה מעט סרטים ישראלים בפסטיבל? "אני חושבת שגם פחות שומעים עלינו וגם יוצר הסרטים הישראלי הממוצע מחפש קודם כל את הבמות שבחו"ל ופחות מסתכל על מה שיש לו בבית. אני מקווה שבעקבות הפסטיבל הזה יבואו עוד רבים וטובים".

מבקר הקולנוע נסים דיין, נשמע נלהב פחות כשאני מדבר איתו על תופעת ז'אנר הקולנוע הרוחני: דיין: "אני אומר לך מראש - הסרטים הללו מעוררים בי פיהוק והם די משעממים אותי. סרטים מהסוג הזה שעוסקים במשהו שנקרא "חומר רוחני" הם נעדרי דרמה, כי הסיפור מוליך אותנו למשהו שבעצם לא מתקיים או צפוי מראש. אלו סרטים שמובילים אותך לנוחות והם מאוד דידקטיים ופדגוגיים. זה לא מעניין כמבקר וגם כצופה מן השורה. אנשים פשוט נסחפו וזה חלק מתופעה "הניו אייג'" וכל התופעה הזאת די משמימה אותי". אבל ישנם רבים שזה מעורר אצלם משהו? דיין: "כבר בשנות השבעים אנשים עברו לאכול חסה ופירות יבשים, לומר לעשות שלום ולא מלחמה - אלו היו ההיפים בשנות השישים וכשעשו על זה סרטים קבלנו את "איזי ריידר" שזאת הייתה דרמה חריפה מאוד וקשה, כי היה משהו שהתנגח בתפישה הזאת. כרגע הניו אייג' משמש כפס ייצור ירוק – של אקולוגיה של צבע מרדים". אתה בעצם אומר שליוצריו של הז'אנר פחות חשוב הערך האמנותי, לעומת המסר שהם מנסים להעביר דרך המדיום הזה? דיין: "תראה, אפילו שבמאי שאני מאוד מעריך - מרטין סקורסזה, יצר את "קנדמן" וזה היה הסרט הכי גרוע שלו. זאת הייתה תרומה של פיהוקים. הקולנוע מצטרף לטרנד הזה והיוצרים הם חלק מהתופעה של הניו אייג'. אני מחכה לחבורת מונטי פייטון שהתעללו קצת בכל הנישה הזאת. כי הכל שם מקבל סוג של קדושה והכל רציני מדי".

האם לסרטים הללו ישנה משמעות טיפולית ותרפויטית מלבד הערך האמנותי שלהם? מוטי אליהו (33), עד לפני חמש שנים עוד עבד כאיש מחשבים בחברת טכנולוגיה עילית. היום, בעקבות שינוי רוחני שעבר, הוא מנהל את מרכז "ההוויה" להתפתחות רוחנית שהוא הקים בפתח תקוה. שם הוא מעביר סדנות להתפתחות ובהן הוא מנסה לשלב ככלי נוסף את הסרטים הרוחניים.

מוטי: "עבורי, הסרטים האלה הם כלי המחשה בכמה רמות. המדיום הזה של סרט ממחיש את המסר שאני רוצה להעביר במולטימדיה: קול, תמונה. אני למשל עובד עם אנשים על נושא מסוים, וכמשהו נוסף - אני מקרין סרט מהסוג הזה כדי להשלים את התמונה. כמובן שהסרט הוא לא הדרך העיקרית ללמוד, הוא כלי נוסף שעוזר להמחיש את הדברים". תן לי דוגמה לכך מוטי: "למשל דיברנו על נושא "הכוח של המחשבה" ואיך זה בא לידי ביטוי לא רק באופן פילוסופי תיאורי, אלא גם נסמך על המדע ובמקרה שלנו במכניקת הקוונטים. הנושא הזה מומחש יפה בסרט "הבליפ". עוד דוגמה? מוטי: "למשל בנושא של לקיחת אחריות וכוח המחשבה ויצירת המציאות. הסרט "הסוד" לוקח את הרעיון הזה מ"הבליפ" ומעמיק בו. הסרט "שיחות עם אלוהים" מסביר באופן יותר עלילתי את כל נושא והערך של התפילה והבקשה והחיבור לאלוהים ושאפשר ליצור ניסים בחיים". והאנשים משתכנעים מכך? "אני מדבר עם האנשים על הנושאים הרוחניים הללו, וכדי להעניק להם משמעות יותר רחבה ולהראות להם שלא רק אני מדבר על כך, אלא שמדובר בנושא כלל עולמי. התגובות הן של התלהבות והם מעבירים את זה הלאה. יש משהו בסרט שהוא הרבה יותר קליל וניתן להעביר אותו ליותר קהל ומשום כך זה גם מגיע ליותר אנשים". אבל לא ניתן באמת להתפתח רוחנית בעקבות סרט? "לדעתי, אני לא חושב שבאמת ניתן להתפתח באופן מעמיק מצפייה בסרט, כיוון שהנטייה שלנו היא לקחת אותו לפרשנות שאנו מאמינים בה ואם אין דמות או מרחב או תהליך שמלווה את האדם, בקלות ניתן ליפול למלכודות. כמו בסרט "הסוד" שיכול להוביל לעבודה עם האגו. הסרטים שיש היום נותנים צוהר לתהליך שהאדם צריך להעמיק בו".

הסרט "הסוד": הסרט מביא את סיפורם של הוגים ומדענים אשר טוענים שישנם חוקים בני אלפי שנים אשר היו ידועים למספר אנשים מוכשרים אשר שימשו אותם להשיג כמעט כל דבר. את החוקים הללו הם פורשים בסרט: חוק המשיכה, יש ביקום שפע אינסופי, ועוד. הסרט "הבליפ" בדומה, קבוצה של מדענים ואנשי רוח אשר מסבירים באמצעות סיפור עלילה קצר איך ניתן ליישם את חוקי פיסיקת הקוואנטים וליצור מציאות משלך. "שיחות עם אלוהים" מעובד לפי ספרו המצליח של ניל דונאלד וולש. עוסק בסיפור עלילת חייו של הסופר, אשר מוצא עצמו לפתע מושלך לרחוב חסר כל ואיך בעזרת גילויים שיש לו על עצמו ומפגש מיסטי עם דמותו של אלוהים שמכתיב לו את ספרו, הוא משנה את חייו ומצליח. "תפוס את הרגע" גם כן עיבוד קולנועי לסיפור חייו של הסופר דן מילמן אשר כתוצאה מפגש עם מורה מסתורי הוא לומד את סודות הרוח והנפש תוך כדי משברים והתנסויות.