יאיר לפיד הפקיר מקור מידע

הגנה על מקורות מידע, ובמיוחד הימנעות מפטפטת מיותרת ומגילוי מקורות, הם המינימום ההכרחי לעבודת עיתונאי המכבד את עצמו ואת מקצועו. אם לא נקפיד לכבד ערכים אלה, יימנעו רבים וטובים מלמסור מידע לתקשורת בכלל ולעיתונאי פטפטן בפרט. ערכים אלה אמורים להיות מקודשים לכל מי שעוסק בתקשורת. גם לעיתונאי-בדרן מסוגו של יאיר לפיד, בעל טור בעיתון ידיעות אחרונות ומנחה החדשות במוסף יום השישי בערוץ 2. למרבה הצער, לפיד וידיעות אחרונות הפרו את הכללים המקודשים הנ"ל באופן מביך המעורר מחשבות, כאשר חשפו כי מקור המידע שלהם במאמר שכתב לפיד הוא: אלוף אלעזר שטרן. הפרת הכללים לא נעשתה מחמת אילוץ ציבורי ו/או משפטי - גם אז אסור, לגישתי, לחשוף מקורות מידע - אלא כדי לגונן על עצמם מפני תביעה שהגישו נגדם חננאל רחמים מגד דיין, ואמו, אילה דיין, על-סך 250,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע. ובמילים פשוטות: לפיד וידיעות אחרונות הפקירו את מקור המידע לגורלו, כדי לצמצם לעצמם את הסיכונים הכספיים והיוקרתיים. הפרשה הזו החלה במאי 2006. החייל חננאל, תושב היישוב פסגות, נבחר כחייל מצטיין של יחידתו. ביום 3.5.06 הוא נקרא לבית הנשיא כדי לקבל באותו מעמד את אות ההצטיינות. באותו מעמד הוא סירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל, דן חלוץ, בשל חלקו של זה האחרון, לטענתו, ביישום ההינתקות בעטייה גורשו סבתו ושניים מאחיה של אמו ובני משפחותיהם. מעשהו המביש של החייל גרר תגובות חריפות והוקעה ציבורית, אך מנגד - הוא זכה לתמיכה מצד גורמים שהתנגדו להינתקות. ימים ספורים לאחר מכן כתב יאיר לפיד, בטורו במוסף "7 ימים" בידיעות אחרונות, מאמר ובו מתח ביקורת נוקבת על התנהגותו של חננאל, ועל-כך הוסיף דברי הכפשה חמורים. כמו-כן כתב לפיד על שיחה שהתקיימה בין החייל חננאל לבין אלוף אלעזר שטרן, ראש האגף למשאבי אנוש של צה"ל. לפיד לא הסתפק בזאת, אלא הוסיף דברים שנאמרו, כביכול, באותה שיחה בין חננאל לבין שטרן. בגין דברים אלה, בין היתר, תובעים החייל ואמו, הטוענים כי הפרסום כולל אמירות משמיצות שיוחסו לחננאל, ואלה לא היו ולא נבראו; וגם - כי לפיד פרסם השמצות בלא לבדוק עובדות יסוד. את התובעים מייצג עו"ד יהל מרחבי. בכתב התביעה מכחישים לפיד וידיעות אחרונות את כל הטענות. עו"ד תמיר גליק הגיש מטעמם כתב הגנה ארוך ומנומק, ובו הכחשות גורפות לטענות. שלב השאלונים הוא, אכן, אחד המעניינים במשפטי לשון הרע. כך גם הפעם, כפי שנבהיר להלן: הנתבע, לפיד, נדרש להשיב לשאלון שהועבר אליו על-ידי התובע. בין היתר הוא נשאל על מקורות המידע עליהם נסמך בבואו לכתוב את רשימתו. הנה כמה מהשאלות, ותשובותיו של לפיד:

• שאלה מס' 13: האם גורם כלשהו בצה"ל - איש צבא או אזרח - מסר לך פרטים על הטקס עצמו ו/או על מהלך הדברים בו? אם כן פרט...

• תשובה: לא רלוונטי.

• שאלה מס' 14: האם יש לך היכרות מוקדמת עם אלוף אלעזר שטרן? אם התשובה חיובית, אנא פרט...

• תשובה: האלוף שטרן הוא ידיד ואנחנו נפגשים אחת לחודש-חודשיים.

• שאלה מס' 29: מתי שמעת כי התובע קשר את הופעתו בבית הנשיא אל מצב בריאותו של סבו? איך נודע לך הדבר?

• תשובה: מקריאת פרסומים בעיתונות ומשיחה עם האלוף אלעזר שטרן.

• שאלה מס' 30: באשר לשיחה הפרטית בין התובע לבין האלוף אלעזר שטרן, ראש אגף משאבי אנוש. אנא פרט...

• תשובה: האלוף שטרן סיפר לי עליה לפני פרסום הכתבה ואישר לי לפרסם את דבר קיומה.

הנה כי כן: לפיד חשף בהליך משפטי כי מקור המידע שלו הוא אלעזר שטרן. מעבר לחריגה מכללי אתיקה אלמנטריים - לגישתי, גם אם שטרן היה מסכים למסירת שמו הרי שעיתונאי המכבד את עצמו היה נמנע מכך - מסכן עתה הדבר את שטרן עצמו. שכן התובע, באמצעות עו"ד יהלי מרחיב, כבר מפנה כלפיו אצבע מאשימה ועומד להגיש גם נגדו תביעת דיבה.