ארגון החמאס נמצא בלחץ עקב חוסר ההתקדמות במגעים העקיפים עם ישראל, דרך מצרים, על הסכם רגיעה (תהדיאא'-בערבית) והשלמת עסקת חילופי השבויים בין שני הצדדים. כדי להפעיל לחץ על ישראל החליט החמאס להשתמש בלוחמה פסיכולוגית (ל"פ) ולהשפיע על דעת הקהל הישראלית כדי שזו תפעיל לחץ על ממשלת ישראל.
לכן פנה החמאס לשיטה חדשה, שיטת האיומים, אין זה סוד שבישראל מכים על חטא על המחדלים באופן הטיפול בנווט השבוי רון ארד שהביאו בדיעבד להיעלמותו וליצירת וואקום גדול במידע על גורלו, ארגון החמאס מנסה עתה לגזור גזרה שווה מהתקדים של הנווט רון ארד למקרה של החייל החטוף גלעד שליט.
בסוף השבוע התראיין מוסא אבו מרזוק, סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, לעיתון הכוויתי "אל-קבס" ואיים כי אם לא תשחרר ישראל את האסירים הפלשתינים יישאר גלעד שליט בידי החמאס והוא "יתמקח על עצמותיו" - רמז ברור כי קיימת סכנה ממשית לחייו של גלעד שליט בשבי החמאס.
איומים נוספים בסגנון זה הגיעו גם מהנהגת החמאס ברצועת עזה, מושיר אל מצרי, חבר הפרלמנט מטעם החמאס, הזהיר כי ממשלת אולמרט מהמרת על חייו של גלעד שליט וכי אם תמשיך לנהוג בסרבנות בעניין "תיסגר פרשת החייל החטוף לנצח", הוא הוסיף כי כל עוד האסירים הפלשתינים לא יראו את הוריהם גם שליט לא יזכה לראות את הוריו.
למה מצפה החמאס? כן, הוא מצפה לזעקה גדולה של הציבור בישראל, לכך שהוריו של החייל החטוף גלעד שליט יקימו מהומה גדולה כי חיי בנם בסכנה וכי כל הכעס והזעם הציבורי יופנה לעבר הממשלה כדי שזו תיענה לדרישות החמאס לשחרר מאות מחבלים של הארגון שעל ידיהם דם של מאות אזרחים ישראלים שרצחו.
מדובר בתכסיס זול ושפל של ארגון טרור המשחק ברגשות של משפחת שליט הסובלת וכואבת את חטיפת בנה.
ההחלטה להיענות לדרישת ארגון החמאס היא החלטה פוליטית. גורמי הביטחון מתנגדים בתוקף לדרישות החמאס בנימוק כי מדובר במתן פרס לטרור וכי שחרור מאות הרוצחים מהכלא הישראלי יהווה תקדים מסוכן שרק יעודד את הטרור ואת תופעת חטיפות אזרחים וחיילים ישראלים. גם מרבית השרים החברים בקבינט הביטחוני מתנגדים לדרישה הזו. ראש הממשלה מתלבט ועדיין לא גיבש את עמדתו הסופית, בעיקר נוכח העובדה שגם הורים שכולים יצאו בקריאה פומבית שלא לשחרר מן הכלא את רוצחי החמאס.
תמונת המודיעין ברורה לגורמי הביטחון של ישראל, הם יודעים בדיוק כיצד בוצעה חטיפתו של גלעד שליט, את זהות המתכננים וגם את זהות המבצעים.
האפשרות לחלץ את גלעד שליט המוחזק ברצועת עזה באמצעות פעולה צבאית היא מסוכנת. על-פי כל ההערכות הדבר עלול לסכן את חייו. במקרה דומה נהרג חייל צה"ל נחשון וקסמן שנחטף על-ידי החמאס לפני כמה שנים כאשר כוח מיוחד של צה"ל ניסה לחלצו ממקום שביו.
אם כך מה נותר לעשות?
התשובה היא פשוטה, לשבור את הקיפאון, להפעיל לחץ על ארגון החמאס. הנחת היסוד היא כי החמאס, למרות האיומים, לא יפגע בחייל החטוף גלעד שליט. חוטפיו מבינים כי בידיהם קלף חשוב שתמורתו הם יכולים לסחוט מישראל דברים החשובים להם. בעיניהם גלעד שליט בחיים "שווה" יותר מאשר הוא איננו בין החיים, לכן הם לא יפגעו בו.
הדרך להפעיל לחץ על החמאס יכולה להיעשות בשני שלבים. בשלב הראשון צריכה ישראל להתמקד בחטיפת מנהיגים בכירים של הארגון כדי שיהוו "קלפי מיקוח" לשחרורו של גלעד שליט. יש לישראל מודיעין מדויק מאוד על תנועותיהם של המנהיגים האלה וגם את היכולות המבצעיות לבצע את החטיפות.
בשלב השני צריכה ישראל לעבור לשלב החיסולים, חיסולם הפיזי של מנהיגים בחמאס הוכח תמיד כיעיל, הנהגת החמאס איננה כה אמיצה כפי שהיא מתארת את עצמה, לכן התנקשות במנהיגי הארגון תשדר להם את המסר כי ישראל לא תבליג על פגיעה בחייל גלעד שליט וכי הדרך הטובה ביותר לפתור את סוגיית החטיפה היא באמצעות עסקת חילופין הגיונית וסבירה.
יש עוד דרכים להפעלת לחץ על הארגון, כמו מניעת ביקורי משפחות אצל מחבלי החמאס העצורים בבתי הכלא בישראל, הרעת תנאי המעצר של אותם מחבלים וכדומה.
הגיע הזמן שישראל "תסיר את הכפפות" ותגבש דרך פעולה ממוקדת להביא לשחרורו של גלעד שליט. לא יעלה על הדעת שניסיונות הסחיטה של החמאס יימשכו וישראל תשב חסרת אונים ללא מענה.
ישראל יצרה תקדימים מסוכנים באופן שבו היא ניהלה לאורך השנים מגעים עם ארגוני המחבלים השונים והרגילה אותם כי היא משלמת מחיר גבוה על כל חייל או אזרח ישראלי הנופל בשבי. אינני אומר כי חייהם של האזרחים הישראלים השבויים אינם חשובים, להפך הם חשובים מאוד ולכן ישראל צריכה להגיב בחומרה על כל מעשה חטיפה כזה כדי שהחוטפים יבינו כי לא רק ישראל תשלם מחיר גבוה אלא גם החוטפים ושולחיהם. הכוח הוא השפה היחידה שארגוני הטרור מבינים ואסור לנו להסס מלהשתמש בו.
