במילואים האחרונים אמר לי חבר "מה רוצים מהמורים? מכניסים להם 40 ילדים בכיתה, מקצצים להם את שעות ההוראה ומורידים להם את המשכורת ועוד מבקשים מהם להגיע להישגים..." צודק, לא?
כולנו הולכים עם תחושות שונות לגבי מערכת החינוך. אחד טוען, המורים גרועים. השני טוען, המשכורות נמוכות. השלישי, מעמדו של המורה בתחתית הסולם.
הגיע הזמן שנדבר על עובדות ולא רק על תחושות. במרבית בתי הספר המובילים בארץ, הכיתות לא בהכרח קטנות, אין בהם יותר שעות לימוד והמבנים הפיזיים של בתי ספר אלו לא בהכרח מהמתקדמים בארץ. אבל בכולם ניתן למצוא מכנה משותף אחד - איכות מורים גבוהה.
מחקר בינלאומי שהתפרסם בשנת 2007 ע"י חברת הייעוץ מקנזי בדק 25 מערכות חינוך בעולם. המחקר מגלה כי השקעה כספית גבוהה של המדינה בחינוך לא בהכרח מביאה לשיפורה. לדוגמא: ארה"ב הגדילה את השקעתה בחינוך פר תלמיד ב-73%. בשנת 2005 היה מספר התלמידים בכיתה בארה"ב נמוך מאי-פעם. לתדהמת ראשי הממשל השינויים בהישגיי התלמידים היו מינורים וחסרי פרופורציה להשקעה האדירה.
ישראל השקיעה בחינוך יותר ממרבית המדינות החברות ב-OECD (Organization for Economic Co-operation and Development) אך ההישגים הלימודיים נמוכים יותר. ילדי סינגפור מקדימים את ילדי ישראל במתמטיקה ומדעים, למרות שהשקעתם הכספית בחינוך היא הנמוכה ביותר במדינות ה-OECD. הילדים בפינלנד מתחילים ללמוד בגיל 7 ולומדים רק 4-5 שעות ביום, אך מקדימים תלמידים אחרים בעולם במתמטיקה ובהבנת הנקרא. למה?
פרופ' דן בן-דוד, מאוניברסיטת ת"א, סבור כי הבעיה נעוצה בעודף מורים. במקום שיהיה מספר מורים מצומצם ואיכותי, מערכת החינוך מעסיקה מספר רב של מורים גרועים ובינוניים. אנו מעדיפים מורים שמסוגלים 'להחזיק כיתה' במקום להעסיק מורים שמסוגלים ללמד, להנחיל ערכים, ולתת דוגמא אישית לתלמידיהם. בבתי ספר איכותיים בארץ, מספר התלמידים לא בהכרח קטן, אך המורים איכותיים והתוצאות בבתי ספר אלו בהתאם.
בדרום קוריאה, יפן וסינגפור בהן ממוצע הציונים בהשוואה בינלאומית הוא הגבוה ביותר, יש 36-49 תלמידים בכיתה.
אז תגידו, טוב, בטח מלמדים שם יותר שעות. גם זה לא נכון! בפינלנד מלמד מורה בבי"ס יסודי או חט"ב 30% שעות פחות ממורה בישראל. בישראל, מלמדים המורים את מספר השעות הפרונטאליות הגבוה ביותר במדינות ה-OECD.
המחקר של מקנזי מעלה שלוש נקודות מרכזיות המבדילות בין מערכת חינוך מוצלחת לכושלת. הראשון: תגמול כספי. השני: טיפול אישי בתלמידים מתקשים. השלישי: איכות המורים.
ישנם בתי ספר טובים בארץ, שבהם המורים מתוגמלים בהתאם לאיכות הוראתם. אך לצערי, רוב המורים בארץ מתחבאים מאחורי ארגוני המורים שמגנים על חוסר מקצועיות ורדידות, כדי שחלילה לא ייפרץ מבצר הבינוניות הישראלי. מורה שהפנים את המסר, שמה שחשוב זו הקביעות ולא האיכות ההוראה, ימשיך להיות מורה בינוני. לצערי, ההוראה הפכה להיות ברירת מחדל. אם לא התקבלת למשפטים או למינהל עסקים תמיד תוכל להיות מורה...
במדינות המובילות, ישנה קורלציה גבוהה בין איכות המורים ובין הישגי התלמידים. ההוראה נחשבת למקצוע יוקרתי, מועדף ומתוגמל. בסינגפור והונג-קונג רק שליש מהמועמדים להוראה מתקבלים לעבודה. מה שמייצר בהכרח את המורים הטובים ביותר. בחירה גרועה של סטודנטים היום, תיצור את המורה הגרוע של מחר והמורה הזה ילווה את ילדינו בשלושים שנים הבאות.
הסקטור הדתי והחרדי, רואה בהוראה מקצוע חשוב וראוי. מורים רבים רואים במקצועם שליחות ציבורית חשובה. לדאבוני, בסקטור הממלכתי חל פיחות חד בחשיבותו של המקצוע. ההורים יעדיפו לשלוח את ילדם ללמוד מקצועות רבים ומגוונים, העיקר לא הוראה אך במקביל ימשיכו לקטר על איכות המורים. אם לא נהפוך את ההוראה למקצוע מועדף, מתגמל וראוי, נמשיך לאכול את הפרות הבאושים גם בדורות הבאים.
