למה משקיעה הממשלה סכום עתק ב"חגיגות ה-60"? מה בכלל הסמליות או החשיבות של המספר 60? כשדובר בחגיגות היובל, 50 שנות קיום מדינת ישראל, היה הגיון בקיום אירועים לציון פרק הזמן הסמלי הזה. מה ההגיון של 60? עצם העובדה שהנומרטור החליף קידומת?
רק בממשלה כושלת, שאינה מסוגלת לתת מענה לשום בעיה, תיתכן השקעה של מאה מיליון שקלים תחת תירוץ מוזר כזה, והאמת היא שאין מתאימה יותר לעמוד בראשה מאשר הקריקטורה המיניסטריאלית, רוחמה אברהם בלילא, שלא התביישה להגדיר את עצמה "האמא של המדינה".
הסיבה לחגיגות הללו היא שממשלת אולמרט חייבת למצוא ולשווק נקודות אור מלאכותיות כדי לטשטש את השערוריה היומיומית של חוסר תיפקודה. הממשלה חייבת להבליע את קול פיצוץ הקטיושות באשקלון בעזרת רעש הזיקוקים, להסיח את הדעת מהכישלון המוחלט בבלימתן אולי כדי "להתרגל" אליהן, כעצת ראש הממשלה, לאחר שהוא וקודמו הביאו אותן במו ידיהם, לטאטא אל מתחת לשטיח את הכשלון בשיקום פליטי גוש קטיף, השחיתות, התפקוד המחפיר בפרשת פולארד, מחדלי המלחמה בפשע ובתאונות, היעדר טיפול במשבר המים, בעוני, בחינוך ובמה לא? מה לעשות שלא בכל תחום ישנו תירוץ של לחץ אמריקני שמאחוריו יכולה ממשלת האימפוטנטים להתחבא?
כך פועלת השיטה הישראלית: בזבוזי ענק על חגיגות סרק כאשר באותו כסף ניתן היה לפתור בעיות בוערות. יעידו החולים שנידונו למוות עקב חוסר בתקציב סל תרופות, קשישים שאינם מסוגלים לרכוש תרופות פשוטות, מורים איכותיים העוזבים את ההוראה, או פרויקטים של בטיחות וביטחון הנדחים מחוסר תקציב. זו דווקא אינה המצאה של ממשלת אולמרט, ממשלות קודמות השקיעו בפרויקט נתב"ג 2000, בנו טרמינל מפואר מהנוחים והיעילים בעולם, כשעד היום מערכות הבטיחות בשדה מיושנות, וכל נחיתה והמראה עוברת בשלום רק בחסדי שמים.
מי שעוד יחגוג אלו גוזרי הקופונים, המקורבים, שיזכו בכסף הגדול. חגיגות כאלו הן ההזדמנות לגמול להם על שירותים שונים שהעניקו לחבריהם בשלטון. מדובר בעוד כידרור במשחק המפוקפק בין שותפים כלכליים בשלטון ובביזנס, שהתפתח בשנים האחרונות במדינת ישראל לדרגת אומנות.
ומי שעדיין בונה על גופי הביקורת - השלטון הנוכחי הוכיח שהוא יודע לטפל בהם היטב. כלי התקשורת העיקריים עובדים אצל הממשלה, ועדת וינוגרד הפכה תחת הלחץ לוועדת טיוח ומבקר המדינה הוכפש כמי שמתנכל סתם כך לאהוד אולמרט, השה התמים.
בשעה שממשלת אולמרט שוקדת על כניעה מוחלטת, מסירת לב הארץ לאוייב והפיכת קו התפר למהדורה סיטונאית של שדרות, ותל אביב - לאשקלון, בשעה שהאיכפתיות של שריה לגבי מה שקורה ויקרה כאן מוטלת בספק, כשהמחדל והחידלון זועקים מכל הכיוונים, מהוות חגיגות ה-60 לא פחות מאשר פעולת הסחה לצורך המשך בלבול הציבור האומלל, כדי להרוויח עוד כמה חודשים בשלטון.
