כל שנותיי הבוגרות עסקתי במחקר, בניסיון להכיר את הצד השני, את היריב ולהבין מה מניע אותו ולאן הוא חותר. כדי להכיר בצורה טובה את האחר, יש צורך ראשית להשיל את הדעות הקדומות, ללמוד אותו היטב בסקרנות אינטלקטואלית ללא גבולות ו"להתמסר" לאידיאולוגיה שלו. למעשה "להיות" בצד שלו ולעמוד בנקודת המבט שלו תוך הפרדה מוחלטת של השכל מהרגש. כך, נהגתי במחקרים שערכתי על חמאס, על תפיסת פיגועי ההתאבדות שלו, הג'יהאד הפיננסי ועוד וכן על תורת השלבים של ערפאת ("שלום האמיצים") לחיסולה של מדינת ישראל, שנתפסה בטעות ע"י רבים כתוכנית שלום.
בשנים האחרונות תפסה את סקרנותי פעילותם של ארגוני שמאל הרדיקליים השוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית וטוענים, כי ישראל הינה פושעת מלחמה ומפרה בגסות את החוק הבינלאומי והחוק ההומניטארי. כדרכי במחקר ניסיתי להבין אותם, את דרך החשיבה שלהם ולאן הם חותרים. "צדק" ו"זכויות אדם" אלה מילות המפתח שעלו כחוט השני בטענותיהם. ואולם, בבחינה לאורך זמן של עמדותיהם, מתקבל הרושם שהם דורשים את החלת עקרונות ה"צדק" ו"זכויות האדם" רק על צד אחד, קרי: ישראל.
קולם כמעט ואינו נשמע בנוגע לפשעי המלחמה של ארגוני הטרור. לדוגמה, בתנועת חמאס, המתגאה בגלוי בפשעי המלחמה, אינה מסתירה את אידיאולוגית הג'נוסייד המנחה אותה ביחס לישראל ולעם היהודי ומדכאת ביד ברזל את בני עמה, רואים ארגונים אלה "שלטון לגיטימי". מדוע? אינני מצליח להבין. האם ניתן לחלק "צדק" ו"זכויות אזרח"? מדוע הם אינם מחילים עקרונות אלה על ארגוני הטרור באותו להט שהם מבקרים את ישראל?
קראתי בעיון והקשבתי בקשב רב לטענותיהם. הפתיעה אותי רדידות הטענות והבורות העמוקה שהן חשפו. ניכר היה שטענות הארגונים הפלשתינים התקבלו כאמת מוחלטת ללא כל בקרה ראויה, ולעומת זאת, אין ארגוני השמאל "מכירים" נתונים הקושרים את ארגוני הטרור לפשעי מלחמה, או לפחות הם בוחרים להתעלם מכך. ארגון בצלם לדוגמה מגונן על חמאס בדוחות שהוא מפרסם ונמנע באופן מוחלט מלקשור באופן ישיר את הנהגת הארגון לפשעי המלחמה שהוא מבצע. מדוע? שוב אינני מצליח להבין וארגון בצלם אינו מספק כל הסבר הגיוני לעמדתו.
והיעד הסופי - להביא לפרוקה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהקים במקומה מדינה אחת בכל שטח פלשתין/ארץ ישראל שתקלוט את מיליוני הפליטים הפלשתינים. בתרחיש כזה יבוא לידי ביטוי "הצדק המוחלט" ו"ההיסטורי", כך הם טוענים. האם ארגונים אלה באמת מאמינים שהמדינה החדשה בהנהגה פלשתינית, ככל הנראה של חמאס (או ארגוני טרור אחרים), תבטיח "זכויות אזרח" ו"צדק"? האם יש להם בסיס עובדתי כלשהו (או ניסיון היסטורי מהזירה הפלשתינית ומהמזה"ת) שיכול לתמוך בהנחה זו? האם הם סבורים שדיקטטורה קיצונית של חמאס הקוראת בגלוי להקמת ח'ליפות שתצא לג'יהאד במערב, עדיפה על הדמוקרטיה הישראלית?
חמאס וארגוני הטרור הפלשתינים חוזרים ומצהירים, כי ליהודים אין כל זכות בפלשתין ואחת דינם להיות מגורשים ממנה או מחוסלים פיזית. תפיסה זו מיושמת במדיניות הפיגועים של ארגוני הטרור ועל בסיסה מחונכים דורות על גבי דורות של פלשתינים. האם ארגוני השמאל סבורים שחמאס מבצע הונאה מאז הקמתו ולמעשה מתכוון לאחר שישלים את השתלטותו על פלשתין לראות ביהודים שותפים ושווי זכויות? האם הם כל כך תמימים ובורים?
אין לי הסבר להיגיון המנחה ארגונים אלה, ובפרט לאור העובדה שהסתירות מיניה-וביה הקיימות בתפיסתם פוגעות קשה באמינות שלהם, והם יתקשו לשכנע את הציבור בטוהר כוונותיהם בשם "הצדק" ו"זכויות האדם" כאשר הם שותקים מול פשעי המלחמה של ארגוני הטרור. ואולי, הם לא כל כך תמימים וגם לא כל כך צדיקים וכל כוונתם לעשות שימוש ציני וחד-צדדי בחוק הבינלאומי כדי להשיג יעד אחר, והוא חיסולה של מדינת ישראל? האתגר המחקרי נותר בעינו.
