כידוע, הנישואין בישראל הם דתיים בלבד. אולם, לאחרונה אנו עדים לתבניות שונות ומגוונות אשר מציעות חלופה אזרחית, חילונית למוסד הנישואין, ביניהן, נישואין אזרחיים, חתונה רפורמית, מוסד הידועים בציבור וכיוצ"ב.
ישנם אזרחים רבים במדינה אשר אינם יכולים או אינם רוצים להינשא בנישואין דתיים ומתוקף כך אלטרנטיבות הנישואין האזרחיות, חילוניות צברו "פופלריות" בקרב ציבור זה וקיבלו לגיטימציה ע"י הרשות המחוקקת, בתי המשפט ואף ע"י בתי הדין הרבניים כפתרונות לקבוצות אשר על-פי הדת היהודית או מטעמים אידיאולוגיים אישיים של בני הזוג אינם יכולים לבוא בברית הנישואין הדתית. ניתן למיין את כלל הזוגות אשר עשויים להיחשב להשתמש באלטרנטיבות הנישואין לפי דפוסי היחסים אשר קיימים בהקשר זה מבחינה אמפירית:
מנועי חיתון על-פי דין – כל מי שבישראל, לאור הדין הדתי, הם מנועי חיתון כגון בני-זוג מאותו מין, כהן וגרושה, ממזרים וכו'.
מנועי חיתון על-רקע אידיאולוגי - מדובר בבני-זוג אשר מבקשים להיות נשואים, להתחייב אחד כלפי השני בכל הזכויות והחובות של בני-זוג נשואים, אך מסרבים להינשא בישראל בטקס דתי. לו היו אפשריים נישואין אזרחיים בישראל, זוגות אלה היו נישאים כך.
סרבני ממסד הנישואין – שוללים את מוסד הנישואין באשר הוא, בני-זוג שאינם נישאים בגלל תמריצים כלכליים – כגון שהאישה אלמנת צה"ל ואינה רוצה לאבד את גימלתה. במקרה כזה האישה עשויה להיות מוכרת כאלמנה לצורך חוק אחד וכידועה בציבור לצורכי חוקים אחרים. בפועל לא מעט אנשים בוחרים במסגרת יחסים של ידועים בציבור מסיבה זו, בני-זוג גרושים שחזרו לחיות יחדיו לאחר הגט, אנשים נשואים שחיים עם בני-זוג אחרים (זו ביגמיה דה-פקטו, שאינה אסורה על-פי החוק).
הצעת החוק של ח"כ דוד רותם וקבוצת חברי כנסת יוצרת מסלול נוסף, חילוני, מקביל ושווה זכויות וחובות לנישואין דתיים שבאמצעותו יכולים איש ואישה אזרחי המדינה החפצים בכך ליצור הסכם זוגי שאינו יוצר נישואין על-פי הדין הדתי הנקרא, "ברית הזוגיות".
ברית הזוגיות "ברית הזוגיות" הינה, הסכם בין איש ואישה שהוראות חוק זה יחולו על ההתקשרות שביניהם לחיות כבני זוג. על בני הזוג הרוצים לבוא "בברית הזוגיות" להצהיר "הצהרת העדר כוונה להינשא על-פי הדין הדתי" – תצהיר שבו יצהירו בני הזוג כי חייהם המשותפים וההתקשרות בהסכם הזוגיות אינם משקפים כוונה להינשא בהתאם לדין הדתי. כמו כן, הרישום בתעודת הזהות יהיה זהה בשני המסלולים, והמילה "נשוי" תבוטל ובמקום המלה "נשוי" יהיה רשום "בן זוג או בת זוג". החוק מפרט את מכלול רכיבי ברית הזוגיות, ממינוי רשמיי ברית הזוגיות ועד להליכי התרת הברית על-ידי הרשם או בית המשפט.
החוק מונה תנאי סף לקיום ההתקשרות בין בני הזוג, איש ואישה שהסכימו לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף אך מבלי שחייהם המשותפים ייחשבו כיוצרים קידושין או נישואין לפי הדין האישי, הללו, רשאים להירשם כבני זוג במידה וקיימו את תנאי הסף, ביניהם, בני הזוג אינם רשאים להיות רשומים במרשם רשמי כבן זוג לאחר בישראל או במדינת חוץ, לפחות אחד מהם אזרח מדינת ישראל וכדומה.
בנוסף, החוק קובע כי הדין החל על בני הזוג הבאים בברית הזוגיות הינו, כל חיקוק המתייחס לאיש ואישה הנשואים זה לזה אולם, החקוקים שמנויים בתוספת הראשונה, ביניהם, חוק יחסי ממון בין בני זוג, חוק הירושה, חוק הסכמים לנשיאת עוברים וחוק אימוץ ילדים, יחולו על בני הזוג רק לאחר תקופת מינימום של 18 חודשים מיום שנרשמו במרשם.
על-פי החוק, סמכות השיפוט הינה של ביהמ"ש לענייני משפחה. עוד מוסיף החוק כי במקרה של גירושין, או כלשון הצעת החוק, "התרת ההתקשרות", "בית משפט או הרשם רשאי להתיר את ברית הזוגיות במקרים הבאים: ברית הזוגיות והרישום נעשו למראית עין, אחד מבני הזוג נישא לאחר או נרשם כבן זוג של אחר בישראל או במדינת חוץ, בני הזוג או אחד מהם הגיש בקשה להתרת ברית הזוגיות. חשוב לציין כי החוק מבצע רפורמה בכל הקשור לתשלום מזונות. בניגוד לנהוג לפי ההלכה, בה הגבר משלם מזונות, במקרה של המסלול האזרחי, אם האישה היא בעלת הממון, היא גם זו שתשלם את המזונות.
נראה כי ח"כ ניסו פעמים רבות לקבל תוקף של חוק להסדר זה וכי הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת כבר למעלה מ-5 פעמים ע"י ח"כ שונים. אולם, בכל פעם הסדר זה של "ברית הזוגיות" לא עבר והצעת החוק האחרונה בנושא אף נפלה כבר בקריאה ראשונה.
ברור לכול כי מסלול זה של נישואין חילוניים הינו הפתרון האולטימטיבי לא רק למנועי החיתון שהינה בעיה בפני עצמה הפוקדת את כנסת ישראל בעיקר מאז גל העלייה ממדינות חבר העמים, שכן על-פי הערכה, בישראל חיים כיום בין 300 ל-400 אלף עולים, שאינם מוגדרים על-פי ההלכה כיהודים, ולכן אינם יכולים להינשא ולהירשם במרשם האוכלוסין, אלא, שהצעת החוק המהפכנית נועדה לפתור את מצוקתם של קבוצות רבות אשר אינם רוצים או יכולים להינשא בטקס דתי, ביניהם, כאמור, מנועי חיתון על-רקע אידיאולוגי, סרבני ממסד הנישואין, בני-זוג שאינם נישאים בגלל תמריצים כלכליים וכו...
כיום המצב בחוק הינו כי מי שאיננו יכול או לא רוצה, בשל השקפת עולמו, להינשא בנישואים דתיים יכול לעשות רק דבר אחד - להתחתן בחו"ל, נישואין אזרחיים וזאת בהתאם לאמנות הבינלאומיות עליה חתומה ישראל לפיהן, מחויבת מדינת ישראל להכיר בנישואין שבוצעו בכל מדינה אחרת או לחיות כידועים בציבור, אשר גם למוסד זה חסרונות מסוימים.
הצעת החוק בעיקרה, תאפשר לזוגות שאינם מעוניינים במוסד הנישואין הדתי למסד את הקשר ביניהם באמצעות מרשם מיוחד שיעניק להם זכויות אזרחיות כאילו נישאו ובעצם יבטל את כפיית הנישואין הדתיים במדינת ישראל ויקבל ויכיר הסכם חוזי אשר נערך בין בני הזוג.
מעבר לכל האמור אנו מזמינים את חברי הכנסת לשוב ולקרוא את אותה אמנה עליה חתומה מדינת ישראל ושאותה מפרה מדינת ישראל, וממשיכה להפר, זה 50 שנה, והיא מגילת זכויות האדם של האו"ם, מסמך שאושר ונחתם על-ידי 120 מדינות, וישראל ביניהן, בשנת 1948. שם נאמר: "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם, רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת ...". אולי חשוב שלקראת הדיון הבא בכנסת בו תעלה הצעת החוק לקריאה ראשונה, ירפרפו חברי הכנסת באמנה זו ואף יפעלו בהתאם?!
נראה כי הדרך עוד ארוכה וצפויים קשיים רבים, פוליטיים ואידיאולוגיים, עד להשלמת החקיקה אולם כאשר "חוק ברית-הזוגיות" יכנס לספר החוקים הישראלי, עידן חדש יחל במדינת ישראל ואחד הפרויקטים המסובכים, הרגישים, המעניינים והחשובים בתולדות חקיקת כנסת ישראל יושלם ונוכל לומר דיינו!
