קבלו ציטוט: "אם בית"ר ירושלים, שאוהדיה פרצו לדשא, תקבל עונש לא חמור מספיק, יתכן כי אפעל להרחקתה מהליגה" (שר הספורט ראלב מג'אדלה רומז להתאחדות על הענישה הנכונה, ידיעות-אחרונות, 16.4.08).
אין ספק: הפסקת המשחק בין בית"ר ירושלים ומכבי הרצליה, הייתה אירוע מביש. אבל גם אירוע מביש לא צריך לחשוף את שנאתם, טיפשותם וצביעותם של שונאי בית"ר בתקשורת, ובמקומות אחרים. הטיפשות, השנאה והצביעות, מייצרים רעיונות ענישה, בלתי מידתית, ובעניין הזה השר מג'אדלה לא לבד. הבה ונבחן את האירוע בלי להתלהם.
ראשית העובדות:
א)- בדקה ה-87, כשהתוצאה הייתה 1:0 לטובת בית"ר, פרץ "קומץ" המונה כאלפיים מאוהדי ביתר ירושלים למגרש, וגרם להפסקתו. ב)- אסור לשכוח! סיבת ההתפרצות למגרש: לא כעס, לא שנאה לא ואלימות. מה שראינו הייתה התלהבות יתר שדחפה כמה "נחשונים" לעשות מעשה חמורות, ומייד אחרי זה, העדר נהה אחריהם. מדובר בתופעה שפסיכולוגים מכנים "תסמונת העדר". ג)- השחקנים לא חטאו! גאידמק לא חטא! רוב האוהדים לא חטאו! עד כאן העובדות!
מה אסור לעשות:
א)- אסור להעניש את מי שלא חטא, קרי, האוהדים, בעל הבית, והשחקנים. שום עונש.
ב) - אסור לקבוע תוצאה שלא הושגה בזיעת השחקנים.
ג)- אסור לעבור בשתיקה לחבורת הפוחזים שלא יודעים להתאפק. התלהבות יתר איננה מתן רשות לעשות שטויות.
המסקנה: ענישה.
איזהו העונש הראוי?
אני בעניין הזה מאמץ בכל לב את הצעתו של ח"כ אבשלום אבו-וילן, שהציע לחייב את אותם אוהדים שהמצלמה יכולה לעזור בלכידתם, להתייצב בתחנת משטרה בזמן שקבוצתם האהובה משחקת על המגרש. יגיעו לתחנה, יחתימו כרטיס, יביאו איתם עיתונים או ספרים, יקראו, ועם סיום המשחק, יחתימו שוב - ויחזרו הביתה מתוסכלים. ככה שנה שלמה. ירצו להמיר את העונש בעונש אחר? בבקשה: על כל משחק כדורגל-15 שעות עבודה למען הציבור. ארבעים משחקים- 600 שעות עבודה. יתחמקו מהעונש- כלא!
הערה: עולם הכדורגל מאוד יצרי, וגדוש אינטרסים מתנגשים. ברור שניצחון טכני להרצליה שפיגרה על המגרש, עלול להצית מדורה בקרב הקומץ של קבוצות התחתית. מסקנה מתבקשת: משחק חוזר.
ולסיום, דבר הסנגור:
אמרתי שנהייה אחרי "נחשונים" ידועה בשם "תסמונת העדר". כדי לתת חיזוק לדבריי, הריני מביא ציטוט מהעיתונאית אילנה דיין שהסבירה לחיים זיסוביץ' את התמיכה של מה שהיא מכנה "מיינסטרים", בתוכניות מדיניות שהתבררו כמטורפות: הסכם אוסלו, וההינתקות.
שימו לב: "בנושא ההינתקות, כולנו שחינו באותה ביצה. איש מאיתנו לא שאל באמת מה יהיה. נוח לנו, חמים ונעים, לזרום עם המיינסטרים... אותו דבר הסכמי אוסלו: כשבני בגין הסתובב - אני לא אשכח - עם המחשב הקטן שלו, והיה מראה לנו את נאומי ההסתה של ערפאת, אמרנו עליו: מי זה התמהוני הזה. לא שאלנו את עצמנו, לאן כל זה מוביל"... (תיק תקשורת, 29.6.06). כל מילה נוספת, מיותרת...
