בעת האחרונה רכב הפך להיות יותר מאשר מוצר נוחות או סמל מעמדי בחברה, הוא הפך להיות כלי בסיסי לקיום של אדם. בשל השינוי בתפיסה כלפי יעודו של רכב הוגשה הצעת חוק שעניינה הוא כי מקבלי הבטחת הכנסה יהיו זכאים להחזיק ברכב מבלי שתאבד זכותם לקיצבה.
במצב הנוכחי אדם אשר מקבל קיצבה לא יכול להמשיך לקבלה אם הוא מחזיק ברכב. אלא אם מתקיימות בו עילות מיוחדות, ובדרך כלל בריאותיות, בחוק הבטחת הכנסה. המצב הנוכחי מונע מאדם את יכולת התנועה בעולם שהוא תחבורתי ומחבר מקומות רחוקים בזמנים קצרים, וזאת כל עוד יש לך רכב.
התחבורה הציבורית אומנם מספקת מענה כלשהו לאדם המבקש להגיע ליעד כלשהו, אך העלות ופריסת התחבורה ברחבי הארץ אינה הופכת את השימוש בה לכדאית ויעילה.
הצעת החוק מאפשרת לבעלי משפחות בנות 2 ילדים מתחת לגיל 15 להחזיק ברכב מתחת ל-1,300 סמ"ק ומעל חמש שנים על הכביש, רכב שהוא בהגדרת המחוקק "קטן וישן" אשר אין לראות בו נכס לבעליו. אפשרות שנייה היא במשפחה מרובת ילדים או-אז תוכל המשפחה לקנות רכב בנפח הגדול מ-1,300 סמ"ק.
כיום מחיר רכב יכול לעמוד על אלפים בודדים ונראה כי שלילת קצבה מאדם בשל החזקת רכב נשענת על יסודות עתיקים שלא מותאמים לזמננו. כיצד הפך להיות אדם המחזיק ברכב לצורך עצמי קיומי ולצרכי משפחה לא ראוי לקבלת קצבת תמיכה?
הצעת החוק הינה מבורכת שכן היא מאפשרת למשפחה לנהל את חייה כמשפחה רגילה בישראל, אין היא מוגבלת בשימוש בתחבורה ציבורית ומאפשרת שליטה אישית של המשפחה בתנועתה בלי להיות תלויה בגורם חיצוני כמו שעות פעילות התחבורה הציבורית, שלא פעילות בשעות וימים מסוימים גם כך.
כמו כן, אדם בעל רכב יכול לעבוד בעבודות שונות ולצאת ממעגל מקבלי הבטחת ההכנסה. בשל העובדה שבמצב הקיים בשוק העבודה אדם צריך להיות נייד וגמיש על-מנת לעבוד, לא תמיד הוא יכול להסתמך על תחבורה ציבורית. במיוחד כאשר אדם מסיים משמרת בשעה מאוחרת או יוצא לעבודות בשעות משתנות שמקשות על תיכנון סדר היום לפי זמני התחבורה הציבורית.
נראה כי המעבר של רכב מתפיסה של סמל סטאטוס לצורך קיומי מקבלת חותמת רשמית על-ידי הצעת חוק זו, שמהווה התאמה ראויה של המחוקק לרוח הזמן.
