בנק הפועלים אישר לעיתון מעריב הגדלת מסגרת אשראי בהיקף של 25-30 מיליון שקל שאושרה בכפוף לתוכנית התייעלות אגרסיבית. מה שמלמד שאפילו הכלכלנים המטומטמים של הבנק לא מבינים כי הבעיה של מעריב איננה הוצאות התפעול אלא הנפילה השיטתית והמתמשכת בהכנסות! וכי עסק לא יקטין אלא רק יגדיל את חובו כל עוד אין באמתחתו תוכנית ממשית וריאלית להגדלת ההכנסות הרבה מעל כל צימצום בהוצאות המהוות למעשה מקורות הכנסה. זה כמו להרעיב פרה חולבת כדי לחסוך בהוצאות ובכך מפסידים לא רק את החלב, אלא כשהיא תמות אפילו בשר כבר לא יישאר ממנה.
דירקטוריון מעריב אישר את "תוכנית ההתייעלות" שהוצעה על-ידי הנהלת העיתון החדשה - העורכים דורון גלעזר ורות יובל ומנכ"ל העיתון רוני קליינפלד. כך מדווח העיתון גלובס, שגם מגלה כי מדובר בתוכנית התייעלות שצפויה להביא לחיסכון של 20 מיליון שקל בשנה.
הגדלת קו האשראי לעיתון על-ידי בנק הפועלים הוא צעד של הבעת אמון בעיתון ובמתרחש בו במהלך החודשים האחרונים עם מינוי ההנהלה החדשה, דבר שיאפשר לעיתון להמשיך לגסוס בהנשמה המלאכותית הזו עוד זמן מה. אלא שזו הבעת אמון מצד בנק שבעצמו סובל מבעיית אמון ויציבות כללית, וצפוי להערכתי לקרוס במוקדם או במאוחר בגלל מדיניות החשיפה המוגזמת שלו לאנשים מקושרים במקום אשראי על יסוד עסקי של ממש.
העמדת האשראי הנדיב למעריב לא יכולה לתרום שום דבר של ממש לשיקום מעריב כעסק, אלא בסך-הכל להשפיע פסיכולוגית על המשאים ומתנים למכירת העיתון כפי שאלו מתנהלים הן מול שלדון אדלסון והן מול קבוצת הארץ, וכפי שנחשפו ב"גלובס" (הארץ הכחישו שהם מנהלים משא-ומתן לרכישה, להבדיל משיתופי פעולה אחרים על-רקע האג'נדה המשותפת. אני מאמין להם).
יכול להיות כי הנחת היסוד של כלכלני בנק הפועלים היא שעצם קבלת האשראי והיכולת להציג חזות של "יכולים להמשיך גם בלעדי עסקת מכירה בתנאי התאבדות" יאפשרו למעריב לקבל מחיר גבוה יותר מהרוכש הפוטנציאלי.
אלא שהנחת היסוד הזו מתעלמת מעובדת יסוד מהותית הרבה יותר: עסק בריא נבחן על-פי יכולותיו לייצר הכנסות ולא על-פי יכולותיו לחסוך בהוצאות. את זה שרי אריסון לא יכולה להבין, אבל בזה אבא שלה היה מומחה. גם שלמה נחמה היה ונותר מומחה לזה, אבל כבר לא בבנק. למחליפו דני דנקנר וסגניתו אירית איזקסון אין את זה, זה כבר לא סוד.
לגוגל, לדוגמא, יש 90% מהוצאות שוטפות על תעסוקת עובדים, שהן מיותרות לחלוטין, ביזבוז פראי וראוותני הגובל בהפקרות של ממש. אבל זה מוצדק ואיש לא יעיז לשאול שאלות ולהציע התייעלות, ובצדק: גוגל מייצרת הכנסות ומתמקדת בהגדלת הרווחים ולא בצימצום הבזבזנות. מי שמרוויח מליונים יכול לבזבז מאות אלפים בלי בעיה בכלל, ומי שמרוויח מיליארדים יכול להרשות לעצמו להתפנק על ביזבוז מאות מליונים בלי שירגיש בכלל.
בנק הפועלים חטא כשאיפשר לדריקטוריון מעריב לעבוד עליו בעיניים ולהציג לו חזון "עסקי" המתמקד בחיסכון בהוצאות במקום במודלים עסקיים חדשים אשר תכליתם היא להגדיל את ההכנסות.
עיתו מעריב מפסיד המון כסף. ההכנסות שלו מצטמקות וההוצאות שלו אכן גדולות. לא צריך להיות כלכלן דגול כדי להבין שהתפיסה העסקית של בנק הפועלים כמו גם של דריקטוריון מעריב לוקים במחלה ישראלית טיפוסית, המציעה כוסות רוח למת במקום חמצן ועירוי דם לגוסס.
עסק שהכנסותיו הם 50 מיליון והוצאותיו 100 מיליון, לא יכול להתקיים גם אם יצמצם את הוצאותיו ב-30% ל-70 מיליון! הוא ימשיך לצבור את ההפסדים המצטברים עד לנקודת החנק הבאה ושם הוא יקרוס רק בגירעון וחוב גדול אף הרבה יותר.
למעריב יש את היכולת להפוך לעסק מכניס, רווחי ומשגשג.
אבל עיון בחזון העסקי של הדריקטוריון וזה שהוצג בפני הבנק כבסיס להגדלת מסגרת האשראי מלמדת, כי המטרה של מעריב איננה לשרוד, ואפילו לא לצמצם את חובות העיתון לבנקים ולנושים האחרים, אלא בסך-הכל לעשות סיבוב נוסף על חשבון הציבור והבנקים ולהמשיך להחיות את המת-העסקי הזה בהנשמה מלאכותית כדי ליהנות כל עוד ניתן, להמשיך באשליה במקום להחיות את העיתון על באמת.
מעריב הוא עסק מת, וזה נורא מבחינה ציבורית וחברתית. אבל גם בנק הפועלים מתגלה כעסק הדוהר אל מותו, וזו תהיה בעיה שתשפיע על הכיס של כל אזרחי המדינה, במישרין או בעקיפין.
הבעיה המתגלית מתוכנית השיקום הכושלת של מעריב מעוררת מאליה שאלות קשות ביחס לשיקול הדעת המשובש של בנק הפועלים בהענקת אשראי לעסקי אוויר, בועות והימורים עסקיים.
