בפסיקה אחת קבע בית המשפט את המדיניות הראויה לגביית מס מן האזרחים, ובמיוחד מן האזרחיות. על-פי הפסיקה, הוצאות הקשורות בטיפול בילדים מוכרות לצרכי חישוב נטל המס על העובדת, כמו שהוצאות אחזקת רכב מוכרות לצורך חישוב נטל המס על מפעיל משאית.
במפתיע, זו הפעם האוצר וארגוני השמאל הפמיניסטי מצויים באותו צד של המתרס, התנגדות עזה לתיקון המוצע. הגדיל האוצר לעשות והחליט להתעלם מן הפסיקה עד לערעור.
לפסיקה זו משמעויות נכבדות. העלאת קרנו של מקצוע הטיפול בילדים ממעמד נחות למעמד של משלם מסים. עידוד לשיבה לעבודה לנשים לאחר הלידה, עידוד לקניית השכלה על-מנת לשפר את ההכנסה, ותוספת מצלצלין לכיס משלמת המיסים כדין. אבל המשמעות החשובה ביותר היא העלאת נהר הכסף השחור הזורם בתעשיית הטיפול בילדים אל מחוזות הכלכלה שמעל לשולחן.
הכסף השחור הוא מארת המדינה. זה הכסף המממן את סחר הסמים, סחר בכלי נשק, את הטרור, את עורכי הדין של הטרור, את הפשע המאורגן והלא מאורגן. כל פעולה המפחיתה את כמות הכסף השחור במחזור הכסף של הכלכלה השחורה היא חיובית.
מדוע מתנגדים לכך האוצר והשמאל הפמיניסטי? לשניהם אותו מניע, להגביר את תלותו של האזרח באמא הגדולה, שלוקחת מס "מן העשירים" ונותנת אותו ל"עניים". ה"עשירים" הם כמובן מעמד הביניים שאין לו רואי חשבון מפולפלים היודעים כיצד להפחית את נטל המס על העשירים באמת. זו אידיאולוגיה של יצירת תלות כמקובל בארגונים סוציאליסטים-קומוניסטים. נשות השמאל מתעבות נשים עצמאיות, מרוויחות, שהשקל מצוי בכיסן ואינן זקוקות לרחמיהן של הפמיניסטיות.
הפסיקה יוצרת עולם מושגים חדש, מביאה את אמריקה לישראל. כל הוצאה סבירה של האזרח שנועדה לייצר הכנסה צריכה להיות מוכרת לצרכי מס. גם משקפיים, גם קביים, גם הוצאות רכב, גם ספרי לימוד, גם ריבית על הלוואה לצורך לימודים. אם ההוצאה הכרחית לצורך יצירת הכנסה יש לדון בה בחיוב. אולם בתנאי אחד: שכל אזרח יגיש דוח מס שנתי.
וזה החוק שמפלגת 'התקווה' תיזום. דוח שנתי של כל אזרח, כולל מקבלי קצבאות, שכירים, סטודנטים, חיילים, ראשי ממשלה, כולם. דיווח על הוצאות מוכרות מחד, ודיווח על הוצאות עיקריות (רכב ודיור) מאידך. החזרים לאלו שהגישו דוח כחוק, ונעיצת שיני 'הרשות להכנסות המדינה' באלו שדוח ההכנסות שלהם איננו משקף את ההוצאות, כגון אותו בן-הבלייעל שעל שמו רשומים 21 כלי רכב השייכים באמת למקבלי אבטחת ההכנסה בישוב הלא-מוכר בגבעות הנגב.
דוח אמת, מס אמת, כבוד לאזרח העובד, חסימת מקורות הכסף השחור, חוק וסדר הנאכפים ללא משוא פנים לדל ולעשיר, זו הדרך של 'התקווה'. בפעם הזו גם מערכת המשפט רואה עין בעין עם השכל הישר.
