לכמה "בכירים" בצמרת מערכת הביטחון בער מאוד הכסא ביום שישי האחרון, ערב חג הפסח. לא ההתרעות הקשות לפיגועים בחג הפסח טרדו את מנוחתם, גם לא מטרי הקטיושות והקסאמים הנורים שוב ושוב אל ישובי דרום הארץ. את מנוחתם של אותם "בכירים" הטריד ללא הפסק האיום האסטרטגי ביותר על קיומה של מדינת ישראל בימים אלו והם החליטו על מבצע מורכב ומסובך מאין כמותו, מבצע נועז מלא גבורה ושאר רוח, מבצע חשאי שיציל באחת את מדינת ישראל.
מי שקפץ ממקומו יכול להתיישב חזרה, הכור האטומי באירן לא הופצץ עדיין. לראשי מערכת הביטחון שלנו ולקצינים בכירים בצה"ל הייתה בעיה קשה יותר לפתור.
ב"מבצע" שהתקיים ערב החג, מבצע אליו גוייסו כוחות רבים של צבא ומג"ב, עברו כוחות הביטחון במאחזים ו... רוקנו אותם ממזון לליל הסדר.
כך, למשל, נכנסו בשעת צהריים כוחות צבא, משטרה והמנהל האזרחי לביתה של משפחת בן-דוד במאחז ליד הישוב נגוהות בהר חברון, והחלו לרוקן את הבית מהריהוט והציוד. החיילים ניתקו את הגז והוציאו את הסירים עם בישולי ליל הסדר תוך כדי הבישול. כשסיימו את הוצאת המיטות וצעצועי חמשת ילדי המשפחה מהבית, ניגשו אל המקרר והמקפיא ורוקנו מתוכם את האוכל.
כשעה וחצי לאחר מכן הגיעו כוחות מג"ב וצבא למאחז "שבות עמי" ליד קדומים, גירשו משם את הצעירים המתגוררים במקום יותר מחצי שנה והעמיסו-גנבו לאור היום את האוכל הרב והציוד האישי של התושבים.
המבצע ההירואי של הפרעה לסעודות ליל הסדר במאחזים חרג מגבול גזרה של מפקד חטיבה בודד, הוא התנהל כמבצע אוגדתי לפחות, והיה חשוב למערכת הרבה יותר מהפעילות המבצעית השוטפת - לפחות במקרה אחד נלקחו לצורך המשימה משאיות ציוד מגדוד מילואים המבצע תעסוקה מבצעית באזור.
הסיפור ההזוי, הלא יאמן הזה, מצטרף למקרים קודמים, רבים מדי, של "החרמת"-גניבת מזון והשחתה ואנדליסטית של ציוד בעת פינויים בחומש ובמאחזים נוספים, לחטיפת מצלמות שתעדו אלימות משטרתית ולדיווחים ההולכים ומתרבים על תקיפות מיניות של נערות בידי שוטרי יס"מ.
כשצה"ל פועל לפי יעודו ה"ישן"-הלא מעודכן נגד מחבלים ורוצחים וחיילים נכנסים לבית ערבי בשכם לצורך מבצע, הם מזיזים את הריהוט והשטיחים הצידה וישנים בשקי שינה על הרצפה. לעומת זאת, תמונות מזעזעות שצולמו בפינוי "שבות עמי" ביום שישי ופורסמו באתרי החדשות באינטרנט, הראו חיילים ושוטרי מג"ב יושבים בניחותא על ספה פרטית של תושב ושוכבים להנאתם בערסל של תושב אחר, בעוד חבריהם וקציניהם, בוגרי מיטב הקורסים הפיקודיים, מעמיסים ארגזי מזון וסירי אוכל על המשאית.
בעוד שבמלחמה מול אויב טרוריסטי צמא דם הפועל מאחורי גבה של אוכלוסיה אזרחית תוך שיתוף פעולה מלא שלה, נוהג צה"ל במעין "אבירות" בלתי מוסברת תוך סיכון לוחמינו ואף ביטול מבצעים על-מנת שלא לפגוע בעורף האויב, הרי שבמלחמה חסרת הפשרות באויב האמיתי, במאחזים, בישובים ולמעשה בכל מאות אלפי המתיישבים ביו"ש, הולכת ונוצרת התחושה כי בפראפרזה לאמרתו של דוד בן-גוריון: יודע כל שוטר עברי וכל לוחם מג"ב או יס"מ כי בבואו במגע עם האויב האמיתי, קרי המתנחלים, אין דין ואין דיין.
אם תפקוד הצבא במלחמה בלבנון הוכיח את צדקת טענתם-תחינתם של מתנגדי הסטתו מייעודו להלחם באויב לטובת גירוש 10,000 אזרחי גוש קטיף וצפון השומרון רק שנה קודם לכן - בתמונות המזעזעות שצולמו ערב החג ב"שבות עמי", ממחיש צה"ל, בפעם המי יודע כמה: הגירוש משחית.
