באותו ערב, באותו ערוץ ובאותה תוכנית ראינו שני אייטמים שמסמלים יותר מכול את אובדן הערכים בחברה הישראלית. בחדשות הראו קטע קצר מהלוויה של החייל דוד פפיאן ז"ל, ובכתבות המגזין ראו צופי ערוץ 2 כתבה מפרגנת על הזמרת המשתמטת מרינה מקסימיליאן- בלומין ("אולפן שישי" יאיר לפיד, 18.4.08).
אני לא יודע אם מרינה מבינה שהיא - כמו כולנו - חיה בישראל בזכות צה"ל, אבל אני בטוח שבעלי הערוץ מבינים זאת. אלא שאצלם שם המשחק הוא כסף, וכנראה היה מי שחשב, שכתבה מפרגנת על המשתמטת תעזור במכירת פרסומות. זאת לא פעם ראשונה שהערוץ השני מקדם אינטרסים של אמנים משתמטים.
ג'קו איזנברג זכה לכך ב-15.12.07, ולהקת "הדג נחש" עם הסולן שאנן סטריט, קיבלו חשיפה ארוכה בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין (30.3.08). אני מזכיר את שאנן סטריט בגין הכותרת הזאת: "סולן הדג-נחש: אמרתי שאני מסומם, שיקרתי" (ידיעות-אחרונות, 30.8.05). בכתבה סיפר המשתמט בגאווה, איך עבד על הקב"ן בטרם זכה בשחרור המיוחל (ציטוט): "שיקרתי. אמרתי לקב"ן תשמע, אני שותה אלכוהול כל יום, ואני משתמש בסמים כל יום".
החברה הישראלית עוברת תהליך שניתן להגדיר אותו כ"שחיקת ערכים". כשאני חושב על גיבורים דוגמת החייל דוד פפיאן ז"ל, שהגיע לארץ במיוחד כדי לשרת בצה"ל, אני מוצא שההשתמטות משירות צבאי/לאומי, היא שיא השיאים של האגואיזם והחזירות. לא הייתי נדרש לתופעה, אלמלא ההכרזות החלולות נגד התופעה.
קבלו כותרת: "צה"ל שולף את צווי הגיוס" (מעריב, 6.3.08). בידיעות-אחרונות של אותו יום הכותרת הייתה יותר צעקנית, ומתחת הלוגו של העיתון: "שר הביטחון יוצא למלחמה בהשתמטות". הפכנו דף וקראנו: "נלחמים בהשתמטות החרדים". בשס קראו וחייכו. מכירים אותו מהתבוסה הקודמת. זה המקום להעיר, שהמשתמט הוא זה החייב בגיוס, ומתחמק ממנו. הערבים והחרדים לא משרתים מתוקף חוק (שהגיע הזמן לשנותו!).
אין כמו ברק מחויב בפתרון הבעיה. הוא נבחר לראשות הממשלה ב-99, אחרי שנדר לגייס את כוווולם. מהארכיון המצוי ברשותי שלפתי ראיון שהעניק לעיתונאית יעל גבירץ. הכותרת: "ברק: אביא לגיוסם של חרדים וערבים לשירות לאומי" (ידיעות-אחרונות, 5.12.97). לשאלת העיתונאית אם הוא בטוח ביכולת שלו להעביר את החוק הזה, השיב: "בניגוד לנתניהו מעולם לא שיקרתי, או לא עמדתי בהתחייבויותיי". ואני אומר, לא רק שקרן, גם פחדן. לאיש המצולש ביותר בצה"ל, אין אומץ "להיכנס" חזק באלה המטיפים להשתמטות, אם הם מהאליטה. יהונתן גפן הוא דוגמית.
קבלו ציטוט: "אני מאוד מרוצה שהבן הבכור שלי (אביב) לא שירת בצבא העם, שהפך לצבא הכיבוש". עוד ציטוט: "אילו הייתי בן 18, הייתי עושה הכול כדי לא להתגייס. יכול להיות שאפילו הייתי מוכן להיות המנהיג של החצי המשתמט" (מעריב, 11.8.07). זה האיש ששירת בצעירותו כקצין ביחידה קרבית ("אני אוהב את הפלוגה, ושונא את המדינה").
זאת הזדמנות להזכיר לשר הביטחון, שבסוכות האחרון הוא הצטלם עם חיילים נכים - חלקם רתוקים לכיסאות גלגלים - ואחרי שהביע את הערכתו להם, התחייב: "מערכת הביטחון תיקח על עצמה את האחריות להילחם בתופעה המביכה והמבישה של ההשתמטות מצה"ל" (Ynet ,1.10.07). אילו המלחמה בתופעת ההשתמטות הייתה באמת בוערת בעצמותיו של ברק, הוא לא היה נרתע מלעשות את הדברים הנכונים שבסמכותו.
כמה שזה אפקטיבי וקל, ככה זה מפחיד וקשה. במלחמה כמו במלחמה: שר הביטחון יכול להתקשר עכשיו, ברגע זה ממש, ליצחק טוניק מפקד גלי-צה"ל, ולהורות לו להוציא פקודה לעורכי הפלייליסט, לא להשמיע זמרים משתמטים. השתמטותם עומדת בסתירה לערכים של הצבא, ועד להודעה חדשה, גל"צ הינה תחנת שידור צבאית.
אלא שברק יודע: במקרה כזה, אבא של אביב גפן יזעיק את עצמו אל מול המקלדת, וישגר ממנה טילים היישר לגופו. אח"כ תתחולל מהומת אלוהים, כמה מהדוברים הרהוטים של השמאל יאשימו אותו באוריינטציה מיליטריסטית, ואחרים יגדירו אותו כפאשיסט.
הוויכוח הסוער - זה בדיוק מה שהחברה הישראלית צריכה, כדי לשנות את כללי המשחק. אלא שהאיש האמיץ, שהסתכל למוות בלבן של העיניים, לא יעז להסתבך עם האליטות. זה מוכיח עליו שני דברים: אהוד ברק הוא לא רק מפר התחייבויות סידרתי, הוא גם פחדן.