כן, אינני פונה לצמרת סוחרת הנדל"ן, הנושקת שפתיים, העושה בכספי ציבור כבשלה, והממנה בהמוניה את חברי המרכז לתפקידים עתירי ממון. אינני פונה גם לשולייתם של אחרים, הנדבקים לישבנים ומממונים על-ידי שועי עולם. לא, אינני מתייחס גם לאלה אשר לא בוחלים בטיסות חינם להלוך ושוב, כאשר הגורם המממן תלוי בחסדיהם כחברי הכנסת וועדותיה. אינני מתייחס אפילו לחנפנים וללקקנים שביניכם.
לא נשארו הרבה, אה?
אבל נשארו מספיק, נשארו די והותר.
נשארה קבוצת אנשים, ישרי דרך וישרי ערך, אשר רצו להשפיע, רצו לתרום, אך נפלו טרף לקניבאלים פוליטיים אשר שולטים כעת על מדינתנו, עושים בה כבשלהם, ומסכנים סכנה ממשית את המשך המפעל הציוני, את המשך החיים העצמאיים של העם היהודי בארץ ישראל.
הביטו סביבכם.
איזה מוטיב מרכזי מכוון את המינויים הבכירים? חברות עם ראש הממשלה. כן, חברות עם ראש הממשלה או שיקולים קואליציוניים מטומטמים. כך נבחר עמיר פרץ, כך נבחר הירשזון, כך נבחר בר-און-חברון, כך נבחר גם חיים רמון לאחר שסיים (לפחות זמנית) את פרויקט הנשיקה, וכך גם נבחר טומי לפיד לתפקיד ביד-ושם, תוך שהוא ופטרונו ראש הממשלה מחללים את קודשו של המוסד הזה, ועוד רבים אחרים.
שימו לב למערכת היחסים עם השותפות הקואליציוניות, והבולטת היא ש"ס - ממש כמו מערכת היחסים בין מאמן האריות ובין האריות שאל לועם הוא מכניס את ראשו; אבל חלילה שרק ינסה לא להאכיל את האריות קודם ההופעה ממיטב מטעמי הארץ, אז יסגרו עליו את לועם, ויאכלו את ראשו וגופו לתיאבון, והכל בלי להניד כל עפעף.
מלחמת לבנון. כן, מלחמת לבנון הייתה מלחמה שבכל יום מימיה הרבים ניתן היה לתפוס את הראש ולחשוב, והקבוצה הריקה הזו היושבת למעלה, קבוצת אולמרט, אפילו היום עדיין לא מבינה מה לעשות ואיך לעשות. בהקשר זה מקריבה מפלגת העבודה קורבן אלקטוראלי עצום, בנוטלה את רסן בטחון המדינה, אך לדעתי גם לקורבן הזה יהיה סוף, ככל שלא תתחולל עלינו מלחמה נוראה בקרוב, תימצא הסיבה ומפלגת העבודה תשאיר את ראש הממשלה והחבורה הריקה שלו לבד, וחיש קל הם יחזרו חזרה לחיוורונם וחדלותם טרם כניסת קצת שכל בקדקודם, עם הצטרפות כמה אנשים אשר עניינים האישי לא עומד בראש מעייניהם.
ולכותרות של הימים האחרונים: אסד נותן פומבי למו"מ על ירידה מרמת הגולן, מו"מ אשר ממשלת ישראל מתאמצת מאד להחביא מתחת לשטיח.
מסתבר שאסד הבן יותר חכם מאבא שלו, הוא מזהה כאן את הריק השלטוני. מנגד הוא רואה, מאז עמיר פרץ חזר הביתה, חוסן ונחישות ביטחונית. הוא יודע ששלטון אולמרט יכול רק לדבר על נסיגות, אך אין לו שום גב לבצע אותן בפועל; הוא גם יודע שמערכת הביטחון הישראלית לא תדחוף ולא תיזום כזו נסיגה, הוא יודע שאולמרט לא מגרד את קצה הקרסול של מנהיגים אשר יכלו להעביר כאן פתרונות כואבים, נכונים או שגויים, וכל תקופת שלטונו היא תוצאה של תאונה היסטורית, טעות חמורה של אריק שרון בכך שהעלה את אולמרט למעלה, והתאונה הבריאותית של אריק אשר המיטה עליו ועל משפחתו אסון אישי, ועל העם המיטה אסון לאומי.
הוא יודע שאפשר להבטיח שלום מיידי, כי כמו בימי גולדה מאיר אין בישראל פרטנר אמיתי לשלום. יש ערימה של מוגי לב בצמרת המדינית ועם מוגי לב אפשר לדבר רק מלחמה.
אפשר למצוא בממשל הישראלי שותפים לעסקות נדל"ן, אפשר למצוא שם רודפי שמלות, אפשר לאתר כל מיני מלחכי פנכה אשר אינם בוחלים בקבלת טובות הנאה מגורמים עסקיים אשר בעניינים הם עוסקים בעבודתם הציבורית, אפשר למצוא שם מועלים בקופה הציבורית, אפשר למצוא שם קרציות הנדבקות למנהיגים ומסיירות אתם בעולם על חשבון בעלי הון. אפשר כמובן גם למצוא אנשים המשלמים בצורות שונות מקופת המדינה לגורמים שונים במטרה לייצב את מעמדם האישי הפוליטי - אבל שותפים לשלום? אולי אפשר לנסות את משה קצב? אולי שלום בית?
חכ"ק יקרים, מה אתם מחפשים שם? האם לזאת פיללתם? האם למושב הלצים והזדים הזה התכוונתם? האם אתם בכוונה תחילה מנציחים את האסון הזה עלינו? הרי אתם, ידיכם נקיות, יש לכם אלטרנטיבה, או בחיים הפוליטיים הנקיים או אפילו מחוץ לחיים הפוליטיים, אתם לא תקועים שם עם שתי אפשרויות בלבד, שב"ס או לשכת העבודה.
יש כיום בידי מתי מעט, חברי כנסת של קדימה, המהווים בעצם את יסודות המפלגה (כי כל שאר אבני הבסיס רקובות), להציל את עם ישראל מרוע שלטונו המזיק והמשחית של אהוד אולמרט. כל יום שהמצב הזה נמשך, הוא מסוכן יותר ויותר לכל אחד מאיתנו. אנחנו בחרנו בכם, אם במישרין ואם בעקיפין, על-מנת שתשמרו עלינו; אז אנא עשו את המצופה מכם על-ידי מרבית אזרחיה של המדינה.
אנא השאירו את אהוד אולמרט וחבורתו הקלוקלת לבד, לבד.