עבדים היינו ונשארנו

רבותי וגבירותי, עדיין לא עברנו את פרעה. הוא כאן, הבאנו אותו איתנו ממצרים. היום הוא העלוקה המוצצת את דמנו ומשאירה אותנו לחיות, אך לא מאפשרת לנו חופש. אכזריותו של פרעה מוסווית היום, מוטמעת במערכת. אפשר לראות את פניו, שמדי פעם מציצות אלינו מגבוה, בדמות 18 משפחות ההון. העריצות הפרעונית מתבטאת היום בעריצות השוק הכאילו חפשי; בעושק עובדי הקבלן, בגידול עקבי במספר האנשים שאין להם, בפגיעות אקולוגיות חמורות, בצמצום בשטחי ציבור, בבעלות פרטית על הון ומשאבי ציבור עצומים... רשימת פגעים שיכולה להמשיך עד אין סוף. הפרעה של ימינו הוא פרעה של "עוד". אם נרצה לתת לו שם, יהא שמו "מיקסום רווחים". כולנו גוייסנו למענו. כל הפעילות הכלכלית והעסקית, מטרתה מיקסום רווחים. זה מה שלומדים בפקולטות לכלכלה, זה מה שאומר לך הבוס שלך כשהוא מצפה ממך לתפוקה מקסימלית עבור זמנך. ואם לא הספקת? יש שעות נוספות. מה שאתה לא מבין הוא זה שאתה עדיין עבד. וגם הבוס שלך, וגם הבוס של הבוס שלך. כולנו עבדים של 18 המשפחות. ממלמלים לעצמנו את המנטרה: "עוד ועוד ועוד", ויוצרים במו ידינו את הפירמידה, שבבסיסה הרבה מאד אנשים שלא גומרים את החודש ובראשה מעט מאד אנשים שכל רצונם הוא "עוד". עוד ועוד ממך.

עבדים היינו ונשארנו

אנחנו חיים בעצם בכאילו חופשיות, אך מסביבנו נטוותה רשת של עסקים גדולים המתמחים בתשתיות ובגבייה, אשר שולטים גם בפוליטיקאים שלנו. מה שמפחיד ברשת הזו שהיא כמעט בלתי נראית. כל פעולה שאנחנו עושים, כל קנייה ומכירה, כל כרטיס אוטובוס גם אם הוא מסובסד. הנייר, הדפוס, מכיל קופונים שמגיעים לכיסם של הבעלים האמיתיים שלנו. כל פעולה שנעשית ע"י כל אחד מאיתנו בשוק הכאילו חופשי, החל מקניית חלב דרך מילוי הדלק במכוניות שלנו, דרך מחיר חומרי הגלם בבתים שלנו, ועד עצם השימוש בכסף (צ'קים או כרטיסי אשראי, או חשבון בנק), כל פעולה כזו מכילה סכום מסויים למשפחות, לפרעה של ימינו. סכום שמועבר אליו על-פי חוק. אכן כן, ולמראית עין אנחנו בני חורין. משתעשעים לנו לתומנו ברעיונות של חופש. אין כאן דמוקרטיה אמיתית משה לא הרג את פרעה. היהודים פשוט ברחו משם. ולנו כאן בישראל ברור שאין עוד לאן לברוח. קריאת "שלח את עמי" של היום, היא קריאה לתובנה חדשה. לא כדי לערוף ראשים, לא בכדי להגר מכאן, אלא כדי להשלים את המשימה. ההצעה שלי היא מאד פשוטה: במקום רק למקסם רווחים, כל פעילות עסקית תמדוד את עצמה מבחינת השפעתה על הסביבה, על האנשים וכן, גם על הרווחיות שלה. והכל על-פי חוק ועם מנגנוני אכיפה מוקפדים. כל פעילות עסקית תימדד על-פי השפעתה על כדור הארץ, השפעתה הכלכלית, החברתית, הבריאותית והבטיחותית על המעגלים האנושיים סביבה, במיקרו ובמאקרו. האנליסטים יהיו לא רק כאלו של שוק ההון - אלא גם אנליסטים חברתיים. והנה - מקצוע נולד! שכן יש צורך ביצירת שורה של מדדים נוספים לצד כימות רווח והפסד כלכלי - שהוא המזבח החדש, שכולנו מחזיקים בקרנותיו. דרוש משה חדש, ודחוף יש צורך בוער להחזיר את השליטה לידיים של הרוב, כי אין בישראל של היום דמוקרטיה אמיתית. יש מלכות של בעלי ההון ועושי דברם, בובות המריונטה שבשלטון. יש צורך דחוף להבין שכוחות השוק הם אינם מדיניות. הם דווקא ויתור על מדיניות והפקרת המדיניות בידי הכלכלה. אסור לכלכלנים להתוות מדיניות, אלא להיות מותווים על-ידי מדינאים אמיתיים. אם תרצו - משה החדש. כי בכולנו בוער הצורך הדחוף לחזור לעולם אנושי. וכדי לעשות זאת, אנחנו חייבים לאזן את הפרעה של היום. להשתחרר מהרשת שלו. לחזור לעולם של הדדיות וערבות הדדית. כי פרעה של היום הוביל אותנו להיות זאבים האחד לשני. ואנחנו במו ידינו עוזרים לו להרוס את העולם.