בכל העולם ציינו שלשום, 25 באפריל, את יום אנז"ק (ANZAC Day - אנז"ק הנם ראשי-התיבות של גיסות אוסטרליים וניו-זילנדיים), ביום הנחיתה בגליפולי במלחמת העולם הראשונה (1915).
מאה אלף חיילים אוסטרליים, בריטיים ואפילו צרפתיים נחתו במערב טורקיה בתחילת המערכה בגליפולי - אחרי שיעדיהם הופגזו קשות, כמה שבועות רצופים, בידי אניות מלחמה צרפתיות ובריטיות. וינסטון ס' צ'רצ'יל, שר הימייה הבריטי, החליט על מבצע ההחפה (נחיתה), על-מנת לפתוח חזית שנייה נגד הגרמנים (שהיו בעלי-בריתם של הטורקים) - לאחר שהחזית המערבית, בגבול צרפת-בלגיה, הפכה למלחמת חפרות סטאטית ועקובה מדם ומטיפשות של גנרלים. בנוסף, קיווה צ'רצ'יל להשתלט על מצרי הדרדנלים ועל מצרי הבוספורוס, ולפתוח מעבר ימי חופשי, דרך הים השחור, לרוסיה, בעלת-בריתו, ולקצר טווח לקונסטנטינופול (איסטנבול), אז בירת האימפריה העותמנית.
להפתעת הבריטים (שגילו, שחורף טורקי אינו חוויה נעימה כלל ועיקר), הטורקים התגוננו בנחישות ובהצלחה. יותר מ-130 אלפי חיילים איבד הכוח הפולש בחודשיים הראשונים ללחימתו - עד שהתברר, שלגנרל סר איאן המילטון, מפקד כוח הפלישה, אין שמץ של מושג בניהול מערכה. כמות הפצועים, שהשאיר המילטון על חופי גליפולי בתקופה זו, מבלי שביצע את משימתו, הייתה יותר מרבע מיליון איש. כמות ההרוגים הבריטיים במבצע הוכפלה עד הפסקתו.
לעומת חוסר הכישרון הבריטי, הטורקים התעקשו להגן על מולדתם. בין הקצינים המצטיינים בקרב היה מוסטפה קמאל - לימים אתאתורכ - הנשיא הראשון של הרפובליקה הטורקית. במאוזוליאום (אנטקביר), שהקימו הטורקים לזכרו באנקרה, מתאר כמעט קיר שלם את תעוזתו ואת מנהיגותו בקרב הזה, שבו נהרגו תחת פיקודו אלפי חיילים טורקיים.
מפלה מבישה מערכת גליפולי חשובה ביותר להיסטוריה הצבאית של בריטניה, של אוסטרליה, של ניו-זילנד ושל טורקיה. יש לה חשיבות גם לממלכת העיתונות של רופרט מרדוק.
הבריטים הטילו צנזורה חמורה על מערכת גליפולי. כך, לא ידעו תושבי בריטניה (וגם שרי ממשלתה) על הכישלון החמור והמביש. קית מרדוק, עיתונאי אוסטרלי ואביו של רופרט, הצליח להבריח משם חומר משיחותיו עם כתב עמית - אליס אשמיד-בארטלט מהעיתון דיילי טלגרף, שייצג את עיתונות לונדון, ולא היה מחסידי גנרל המילטון, ולא היה אהוד במחנהו. מרדוק ואשמיד-בארטלט תכננו להעביר באמצעות מרדוק, שיצא לחופשה בבריטניה, איגרת, שתעקוף את הצנזורה הבריטית, לראש הממשלה אסקווית. אלא שלשיחותיהם במועדון העיתונות צותת הנרי נווינסון, עיתונאי עמית, שהזהיר את גנרל המילטון מפני העומד להתרחש. המילטון ביקש ממשרד המלחמה הבריטי לפעול נגד מרדוק, וב-28 בספטמבר סילק את אשמיד-בארטלט מהאזור, שהחזיק הצבא הבריטי בדרדנלים.
הצבא הבריטי עצר את מרדוק בנמל מארסיי, ושחררו רק כשמסר לידיו את החומר האסור. אז התברר שנווינסון טעה, והאיגרת נועדה לאסקווית, ראש הממשלה, ולא להארי לאוסון, המוציא-לאור של דיילי טלגרף. בהסתמכו על זיכרונו המופלא, חיבר מרדוק איגרת של 8,000 מלה, ששחזרה את רשימותיו, ושלח אותה לאנדרו פישר, ראש ממשלת אוסטרליה. איגרתו לפישר הגיעה לשר הבריטי לויד ג'ורג', שהפיצה בין חבריו השרים. אחר כך הופיע הדיווח השערורייתי של מרדוק במלואו בטיימס של לונדון. באחד-עשר באוקטובר הגיע אשמיד-בארטלט ללונדון, ונפגש עם לורד נורתקליף, מו"ל ידוע, ומתנגד חריף למדיניות בריטניה - שנתן לו את תמיכתו.
פרסום מכתבו של מרדוק לראש הממשלה פישר גרם להדחת גנרל המילטון. בחמישה-עשר באוקטובר הגיע אליו שדר, המורה על החלפתו בגנרל סר צ'ארלס מונרו. הפרסום עשה עוד דבר: סיים, למעשה, את הפלישה הבריטית הכושלת. כוח המשלוח הבריטי החל להיסוג בשנים-עשר בדצמבר 1915, מייד כשפורסמו דברי מרדוק, והסתלק מגליפולי בבושת-פנים עד אמצע ינואר 1916.
כמובן - לא בבית-ספרנו למה אני מספר זאת? למה להטריח את עם ישראל, שגם ככה אין לו כל מושג בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלו, כשהוא עסוק בהכנות קדחתניות לקראת המימונה?
במערכת גליפולי השתתף כוח חשוב לתולדות מדינת ישראל - גדוד נהגי הפרדות (Zion Mule Corps) - שלדעת הכל, עשה שם עבודה נהדרת בתספוק הכוחות. כלומר, חיילים יהודיים הצליחו לנהל מערכת הספקה בקרב.
את 650 אנשי גדוד נהגי הפרדות גייסו יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי במצרים מקרב יהודים, שגירשו הטורקים מארץ-ישראל. הגדוד התאמן במצרים, ואנשיו נשבעו אמונים כחיילים בצבא הוד מלכותו, כשלושה שבועות לפני שהוטלו לקרב בטורקיה, בפיקודו של קולונל ג'ון פיטרסון - כנראה, הגוי היחידי בגדוד, שחלק גדול מהפקודות בו ניתן בעברית, או באידיש.
כשנה לאחר מערכת גליפולי, פורק גדוד נהגי הפרדות. כמה מאנשיו היו בסיס לגדוד 38 של קלעי המלך, שהוקם בשנת 1917, ביוזמת ז'בוטינסקי, והיה הראשון בגדודים העבריים בצבא בריטניה, שלחמו בקרבות על שחרור ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה.
באוסטרליה ובניו-זילנד ציינו את יום אנז"ק. בטורקיה חגגו את הניצחון, בנוכחות אלפי תיירים, שבאו במיוחד לאירוע. אפילו במכללה לפו"ם של צבא ארצות-הברית בפורט לוונוורת, קנזאס, נתנו יום חופשה לחניכים מטורקיה, מאוסטרליה ומניו-זילנד, כדי שיוכלו להשתתף בטקסים לציון האירוע.
כמובן, יום אנז"ק לא צוין אצלנו ולא בצבאנו.
הנשיא, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא הזכירו את האירוע כלל. לגדוד נהגי הפרדות אין שום ערך אלקטורלי. גם לא הייתה כרוכה בציונו שום נסיעה למלון פאר בטורקיה. אין שום ערך חדשותי לצילום עם פרדה זקנה.
לכן, אצלנו זה היה אירוע לא חשוב וחסר כל משמעות. ובידיעה, ששודרה בחדשות קול ישראל על יום אנז"ק, לא הוזכר כלל גדוד נהגי הפרדות.
על הנעשה בבית-ספרנו, כבר נאמר, מי שאין לו עבר, לא יהיה לו עתיד.
