הארץ המאובטחת

נראה לי כי אם נפנה לעורכי ספר השיאים של גינס, נזכה בוודאות בשיא עולמי בתחום האבטחה, ונקבל אישור רשמי וזכאות בינלאומית לנשיאת הכינוי ההולם את מדינת ישראל לקראת יובל השישים - "הארץ המאובטחת". בלי משים, בהדרגה אך בנחישות הראויה לציון, הפכנו את כל המדינה ל"ממוגנת ירי", בה מצויים על החומות, בשערים, בשווקים, בכל מקום ציבורי ובינות כל אלה - אלפי מאבטחים החמושים במוטות חשמליים [בדרך כלל ללא סוללות], ובנוסף, ניצב מחסום משטרתי באמצע כל דרך, על אם הדרך ובתה, ביום ובלילה, חורף-קיץ-סתיו-אביב, בתל אביב ובבית שאן. נקראים לדגל כמאבטחי המדינה - לא רק חיילי צה"ל העוסקים רוב זמנם ב"אבטחה" במקום בהכנה למלחמה, אלא גם - מתנדבים במסגרת המשמר האזרחי, שרק אם ישוחררו מהתנדבות זו וימירו אותה במשהו ערכי, כגון: סיוע לקשישים או מניעת תאונות דרכים - אפילו איסוף אשפה מאתרי טיולים ונופש בחיק הטבע - היינו מרוויחים, וגם עובדים אזרחיים לרוב, הא ראייה כי במדור דרושים בעיתון - הענף הכי משגשג זה "אבטחה"... כאילו לא די בכך - הישראלי הלא-חופשי-בארצו-מולדתו נכנס מרצונו לתוך תחום מגודר ועוטף עצמו בגדרות בטון המתנשאות לגובה של שתי קומות ויותר, ואי אפשר שלא להזכיר בעניין זה את מה שהבין כבר משה רבנו בשולחו את המרגלים - להלן ציטוט מהתורה בעניין זה: "וראיתם "וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם הישב עליה - החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא ישב בה - הטובה הוא אם רעה? ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים? ומה הארץ השמנה היא אם רזה? היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והימים ימי בכורי ענבים" ["במדבר" פרק י"ג, פסוקים י"ח-כ]. והפירוש הוא, כמובן: לכו ובידקו, אם יושב העם במבצרים - חבוי בתוך חומות, נסתר מאחורי גדרות, כלוא בגטאות ונמנע מראיית המרחב סביב - חלש הוא ונרפה, עלה נעלה ונוכל לו, והיה והעם במחנים - בשטח הפתוח, המהלך כאדון הארץ ללא מורא וללא חת, מבלי שיקיף עצמו ויתמגן ויתחבא ויברח מכל סיכון - אזי חזק הוא, ויש לשקול את הצעדים. ועוד: המקלט והמרחב המוגן - דירתי, קומתי, מוסדי - כל אלה הם, כמובן, בגדר המצאה ישראלית של היהודי הממציא לנו פטנטים, ההולך-לא-חופשי בארץ המאובטחת, מתגונן, מתמגן, מתכופף, מתרופף, מתחפף, סולח ובורח ובעיקר - משלם על כל אלה במיטב כספו, על השמירה והאבטחה, על המחסומים והגדרות, על אמצעי המיגון הבנויים במיליוני מ"ק של בטון מזוין, בעלויות של מיליארדי דולרים. יש להבין: מהבחינה הכלכלית יעיל יותר במקום לאבטח - לגרום למתקיף להימנע מהטרור ממניעים מטעמו הוא. אפשר לעשות זאת על-ידי ניצול חלק קטן מההון המושקע באבטחה לשם לימוד והבנת האויב, ופעולה בהתאם, בשפתו, על-פי הלכי הרוח והחשיבה שלו. יעיל יותר להשקיע את הון העתק הזה בשיפור צבאי התקפי, וכדי שהשיפור הזה גם ירתיע - להפעילו, חלקית, במינון הנדרש במקרה הצורך. להבהיר: במינון הנדרש, במקרה הצורך - משמעו במינון שיגרום לאויב להימנע ולמנוע משטחו כל זיק מחשבה, קל וחומר עשייה, להפעיל טרור, וזאת בכל עת לפי החלטות טקטיות מושכלות שיישקלו גם תוך ניצול גורם ההפתעה שהוא בעל ערך רב. יש בכוחנו לעשות זאת. השאלה היא - האם גם בשכלנו?...