על-פי נתונים סטטיסטיים לשנת 2007, בכל שנה יולדות בישראל כ-120 אלף נשים. למעלה ממחצית מהן, כ-65,000 הן נשים השייכות לכוח העבודה שיוצאות לחופשת לידה מעבודתן. עבור חלק מהנשים, פרק הזמן של ההריון והלידה הינו תקופה גדושת רגשות: מעבר לשגרת חיי העבודה ולעיסוקים במשק הבית, הן נאלצות להתמודד לעיתים גם עם חוסר ודאות לגבי עתיד משרתן לאחר חופשת הלידה וכן בטיפול הילד, במצבם הבריאותי לאחר הלידה ועוד.
עבור חלק מהמעסיקים, הריונות וחופשות לידה נתפסים כגורם המפר את שגרת העבודה השוטפת ובלשון המעטה, הם אינם ששים לשמוע על עובדת המודיעה על הריונה והמודיעה כי היא יוצאת לחופשת לידה (המגיע לה ע"פ חוק). אולם, מצדו השני של המתרס, גם המעסיקים מצויים לא אחת במצב של חוסר ודאות לגבי משך היעדרות העובדות מעבודתן, שכן תקופת ההריון מאופיינת לעתים בהיעדרויות בלתי סדירות ולעתים היולדות אינן יכולות לצפות פני עתיד ולהודיע למעסיקן על התקופה המדויקת שבה הן יעדרו מן העבודה.
חשוב לציין כי בתנאים מסוימים חופשת הלידה ניתנת להארכה כחופשה ללא תשלום עד לתקופה של שנה. בנוסף, חשוב לציין כי המעסיק לא יכול לפטר עובדת אשר נמצאת בחופשת לידה, דבר שלעצמו יוצר בעיות רבות. ניתן להצביע על אין ספור בעיות ולבטים אשר עומדות בפני העובדת ההרה, או על הפרובלמטיקה היוצרת חופשת הלידה מבחינתם של המעסיקים לגבי תקופת ההיעדרות המשפיע לעתים על מערך קבלת ההחלטות בדבר העסקת נשים וקידומן במקום העבודה.
כתוצאה מן האמור לעיל ישנן יולדות אשר לא מנצלות את כל 12 השבועות המגיעות להן וישנן אלו אשר כלל לא מנצלות את חופשת הלידה שלהן. ואם לא די בכך, לאחרונה לאחר ניסיונות רבים של ח"כ להאריך את משך תקופת חופשת הלידה בשבועיים נוספים למשך כולל של 14 שבועות הונחה על שולחן הכנסת הצעת החוק של ח"כ משה גפני, המציעה להאריך את חופשת הלידה בשבועיים.
רק בכדי לסבר את האוזן, עלות החוק החדש, על-פי הערכת האוצר, תהיה בין 220 ל-400 מיליון שקלים בשנה, לכן היא נחשבת להצעת חוק תקציבית שלהעברתה נדרשים יותר מ-50 ח"כים. אולם זו לא הייתה בעיה היות והצעת החוק התקבלה ברוב של 95 חברי כנסת וב-0 מתנגדים. ע"פ הצעת החוק החדשה- סעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד– 1954, שעניינו חופשת לידה קובע, בסעיף קטן (ב), כי "חופשת הלידה היא ארבעה עשר שבועות, מהם שישה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה.
כאמור, הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ' וחבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת.
נראה כי הצעת החוק הנ"ל לא באה לפתור את הבעיה הכוללת לפיה נשים חשות מאוימות ופגיעות במידה והן מנצלות את חופשת הלידה המגיעה להן על-פי חוק. כיום נראה כי ישנו חלק גדול מאוכלוסיית הנשים העובדות אשר מנצלות מקסימום שבוע מחופשת לידתם אם בכלל. הארכת חופשת הלידה חסרת כל משמעות במצב בו נשים יולדות אינן מנצלות את חופשת הלידה המגיעה להן ע"פ חוק, אמנם, ידוע כי על-פי החוק מעסיקן לא יכול לשמש חופשה זו נגדם אך, מעשית, בעקיפין, כולנו היינו עדים למקרים שבהם נשים אשר חזרו מחופשת הלידה נפגעו באופנים שונים, מבחינת מעמדם בעבודה, קידומן וכדומה.
אמנם הצעת החוק מוברכת, ומטרתה להטיב עם העובדת היולדת, אולם היא אינה ריאלית! ומתעלמת לחלוטין מן המצב הקיים בו מספר לא מבוטל של אימהות מעדיפות להישאר בבית למשך שבוע בלבד לאחר לידתן ולחזור לעבודה, כל זאת תוך חשש ורגשות אשם על מימוש "חופשה" קצרה זו, חופשה אשר מגיע להן ע"פ חוק. ומחקרים הראו כי נשים הרות מרגישות שהן צריכות להגדיל את תפוקת עבודתן על-מנת להילחם בסטריאוטיפים לפיהם יורד פריון העבודה בעת ההריון.
על כן אנו מציעים לח"כ לחוקק הצעת חוק אשר תגרום "להרות העובדות", להרגיש בטוחות לממש את חופשת לידתם אשר מונה 12 שבועות ורק לאחר מכן "לצ'פר" אותן ולהאריך את חופשת לידתן ל-14 שבועות.
