מעניין היה לקרוא את דעתם של עובדים בכירים באגף הפיקוח על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר על חברות הביטוח. עניין זה נובע מהעובדה הידועה כי פקידי האוצר הם המנהלים למעשה את המדינה. בדרך כלל מדובר באנשים צעירים וחכמים אשר מתוך היכרותם את השוק יודעים הם שאין טעם להקדיש את החיים לקריירה לא מתגמלת בשירות הציבורי. בסופו של יום העתיד האישי, המקצועי והכלכלי שלהם נמצא בגופים אותם הם אמורים לבקר, בנקים, חברות ביטוח, משרדי עורכי דין המייצגים גופים אלו וגופים קרובים.
במדינה מתוקנת היו מנהיגים תקופת צינון של שלוש שנים לפחות בין סיום תפקיד ציבורי, בפיקוח על הביטוח שוק ההון וכיו"ב למעבר לעבודה בגוף המפוקח, או למענו. אצלנו תקופה של שנה נחשבת כתקופה ארוכה מדי ונתונה למיקוח. מצב דברים זה גורם כי בפועל הפיקוח על התנהלות חברות הביטוח [אני מתמקד בהן כי איני עוסק בתחום הבנקאי- יש להניח כי המצב שם ובתחומים נוספים זהה] חסר שיניים ואינו יכול להגן על המבוטח באופן ראוי.
אמנם בעשר השנים האחרונות ניכרת מגמת שיפור בהתנהלות הפיקוח על הביטוח והמבוטחים זוכים להגנה נחרצת יותר. ההגנה מתבטאת בשורה של תקנות וחוזרים הכופים על חברות הביטוח הכללת תנאים הוגנים יותר בפוליסות הביטוח, גילוי נאות של הכיסויים הניתנים בפוליסה, כללים ביחס לדרך הטיפול בתביעות ועוד. לאחר שנים רבות בהן לא נעשה כמעט דבר להגנת המבוטחים, חל שינוי בגישת האוצר שהבין כי המבוטחים בישראל זכאים להגנה ממשית הרבה יותר.
אף על-פי כן כל מה שנעשה כמוהו כטיפה בים הצרכים. אי השוויון המהותי בין המבוטח לחברות הביטוח, היעדר ייעוץ מקצועי אובייקטיבי לאזרח בתחום הביטוח, תלות המבוטח בסוכן הביטוח המצוי בניגוד אינטרסים מובנה, חולשתו הפיננסית של המבוטח ואי ידיעתו את החוק, כל אלו גורמים לכך שהמבוטח הקטן נמצא בעמדת נחיתות קשה מול עוצמת המבטח. מול עוצמה זו יש להעמיד רגולטור נחוש שיגן על ציבור המבוטחים ויעשה זאת ללא פזילה לעתידו האישי.
המחשה ברורה לבעייתיות הנוגעת לפיקוח על הביטוח אני מוצא בראיונות שהעניק איש הפיקוח על הביטוח לשעבר עו"ד אליאס לעיתון "גלובס" [פורסם באתר העיתון ב16.4.2008]. עו"ד אליאס שתרם רבות להידוק הפיקוח על בתי המשפט מבטיח לנו נאמנה כי
"לא אתפרק מהערכים עליהם גדלתי כל השנים, רק משום שאני הולך לייצג את האינטרס המנוגד. אני יכול לתרום להידברות טובה יותר בין הרגולטור לשוק הביטוח ושני הצדדים יכולים לצאת נשכרים מהמעבר".
גם אם אהיה משוכנע לגמרי בכנותו של עו"ד אליאס הרי שהחיים חזקים יותר. כאשר ייצג את חברות הביטוח הוא יעשה זאת ללא היסוס וללא לבטים, שאם לא כן הם ימצאו עו"ד אחר. יתרונו היחסי הוא היכרותו הקרובה את תחום עיסוקו ואת אגף הפיקוח. עצם נוכחותו במסדרונות האוצר תמחיש לכל העוסקים במלאכת הפיקוח כי יש בעתיד אפשרויות מפתות לכל אלו שישמרו על יחסים קרובים עם חברות הביטוח.
למי שעדיין מפקפק כי שיקולי תעסוקה אינם זרים לעוסקים בפיקוח בא הראיון ב"דה מרקר" מיום 25.4.2008 עם המשנה למפקח, השואף לתפקיד, ניר כהן אשר ראוי לצטט חלק ממנו:
"אז מה, כשתסיים קדנציה כאן לא יעניין אותך לעבור לעבוד באחת מחברות הביטוח? "אני מניח שבשלב כלשהו גם אני אעבור לעבוד במקום שבו השורה התחתונה זה רק הרווח הכספי". מסתגלים לכל דבר, מה? "מסתגלים בקלות, אבל אני חייב להדגיש שהיתרון הגדול בעבודה באוצר שאתה באמת יכול לתת משקל מאוד גבוה לערכים, ופחות דגש על השכר שלך. זאת פריוולגיה שיש רק למי שעובד במגזר הציבורי". מהראיונות עולה שהן לעו"ד אליאס שפרש מעבודתו והן לניר כהן יש הערכה ברורה מאוד ביחס למצבו הנחות של המבוטח אל מול חברות הביטוח, המוכרות לו מוצרים גרועים, בסיוע הסוכנים ושאינן בוחלות באמצעים על-מנת שלא לשלם למבוטח את המגיע לו בעת צרה. המשנה למפקח אינו מהסס לתלות את הקולר גם באדישות הציבור. אכן על ציבור המבוטחים להתארגן ממש כפי שעושים זאת ציבור הנכים ונפגעי המשכנתאות ועוד קבוצות צרכנים, אבל אדישות הצרכנים הנובעת מאי ידיעה ופירוד אינם צידוק להיעדר הגנה עליהם ובמיוחד על חסרי האונים שביניהם.
תשומת לב מיוחדת יש להעניק לדברי עו"ד אליאס ביחס לתעלולי חברות הביטוח בכל הנוגע למבוטחים הנזקקים ביותר וחסרי האונים- המבוטחים בביטוח סיעודי.
"התופעה, שזכתה לכינוי 'חיתום בדיעבד', פשתה בכל החברות. בביטוח הבריאות התופעה הרבה יותר קשה. החברות קיבלו אנשים בני 84 ואפילו 91 לביטוח סיעודי, בלי חיתום ומבלי שנעשתה להם בדיקה גופנית/רפואית או שנדרשו להציג מסמכים. כשהקשיש נקלע למקרה סיעודי בגיל 96 והגיש תביעה, נזכרת החברה לבדוק את התיק הרפואי ולראות שלפני 40 שנה הוא התלונן על לחץ דם, ואז בתואנה שהמקרה הסיעודי נובע ממחלת כלי דם היא מסרבת לשלם תגמולים. בעיקר בביטוח הסיעוד וביטוח הבריאות יש קרקע מאוד גדולה לחברות הביטוח לעשות ככל העולה על רוחן, כי המבוטח נתון לחלוטין לחסדיהן. אין סיכוי שמבוטח סיעודי בן 96 יגיש תביעה וגם משפחתו טרודה בטיפול בו. מתי מעט, בעיקר אנשים אידיאליסטים או משפחת נפטר, יתבעו את הצדק שלהם".
אם זהו יחסן של חברות הביטוח למבוטח הסיעודי חסר האונים צריך להיות ברור לכל מבוטח שאין כל שיקול מוסרי שימנע מהן להתעמר במבוטחים אחרים, אלא אם אותם מבוטחים יהיו נכונים לנהל מאבק ממושך ויקר. ענף הביטוח זועק לרגולציה הדוקה בהרבה ולעריכת רפורמות מרחיקות שיבטיחו הגנה מקיפה בהרבה על צרכן הביטוח מפני חברות הביטוח וכן גם מפני סוכני הביטוח שהאינטרסים שלהם שונים מאלו של המבוטח. כל עוד נושאים בתפקידי הפיקוח פקידים השואפים לעבוד במקום בו שורת הרווח האישי שלהם היא השורה התחתונה, לא ניתן לקוות לרפורמה ממשית.
