תושבי שדרות ויישובי הדרום חיים תחת פחד מתמיד וקיומי בשל טילי הקאסם המשבשים את שגרת חייהם. המצב הביטחוני כיום אינו מאפשר להם שגרת חיים נורמלית ולפיכך גם שגרת העבודה נפגעת, אך נראה כי הצעת החוק שהוגשה לאחרונה לא רואה את ציבור הנפגעים כשווים כלפי סיכון הטילים אשר לא מבדיל בין חזקים וחלשים.
הצעה שהונחה על שולחן הכנסת החודש ע"י חבר הכנסת מיכאל איתן באה להקל ולו במעט ובאופן סלקטיבי על חיי תושבי הדרום. עיקר ההצעה הוא כי תושבי שדרות "החלשים" יזכו לפטור מתשלום ארנונה בשנת 2008 וכי תושבים אשר כבר שילמו את תשלום הארנונה, הטבתם תועבר לשנת 2009. את הפער התקציבי בשל אי תשלום הארנונה תכסה המדינה מקופת אוצר המדינה.
ההסבר להצעת החוק מציין כי תושבי שדרות אשר הכנסתם נמוכה אינם זוכים לסיוע למרות ששהותם במקום מוגדרת כשירות לאומי בתנאי מלחמה. עם זאת, ההצעה מפרשת כי החוק נועד לסיוע לחלשים ולכן מי שנהנה מהטבת מס לא יהנה מכפל הטבות והפטור ינוכה מסכום ההטבה אותו קיבלו. אין הצעת החוק מרחיבה ומסבירה בנוגע לאותו סיווג של אדם כחלש, נראה כי הסיווג הוא לפי מי שקיבל הטבת מס.
אם כן מציע חבר הכנסת פיצוי ל"חלשים" בלבד, ומה ההבדל בין אדם חלש שחיי תחת מתקפת טילים בלתי פוסקת ובין אדם שהוא לא "חלש"?
אין זה מן הראוי להפלות בין שני אזרחים החיים באזור שבו מכירים בתושביו כאזרחים ששהותם היא שירות לאומי בתנאי מלחמה. הצעת החוק אומנם באה להטיב עם תושבי אזור העימות איך יוצא כי היא מפלה בין תושבים בשל הכנסתם האישית. גם אם ישנם אזרחים אשר ממשיכים לייצר הכנסה תחת איום תמידי מעל ראשם אין זה צודק להחזיק זאת נגדם. אדם אשר עובד לפרנסתו חיי תחת אותו איום ביטחוני שבו חיי אדם אשר "זוכה" להגדרתו כחלש.
הייתכן כי שכנים החיים באותה רמת סיכון ואכן שהותם במקום מוקרת כשירות לאומי יבדלו זה מזה מבחינת החוק בשל הכנסתם? אין צורך להשתמש במושגי חלש או חזק כאשר אנו באים לסייע לתושבינו אשר חיים תחת מתקפה, נראה כי הצעת החוק מפלגת את אותם תושבי דרום למעמד חזק וחלש. האיום הוא אחד, הסיכון היומיומי הוא אחד, אז מדוע הפיצוי לא יהיה אחד?
