בפרשת השבוע, קדושים, אנו קוראים: "את חקתי תשמרו, בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך". מכאן איסור שעטנז, כלומר כלאי בגדים - אסור ללבוש בגד שבו צמר ופשתן יחד. זהו "חוק", כלומר גזירה אלוקית.
החריג היחיד הוא שמותר לאדם ללבוש טלית פשתן, ובה פתיל תכלת מצמר (טליתות אלו נפוצות בשנים האחרונות יותר ויותר). כך נאמר בפרשת כי תצא: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו - (אבל) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, ו"גדילים" הוא פתיל התכלת.
לפי אחת הדעות בגמרא, בדף היומי של היום, מסכת נזיר דף מ', זהו המקור לכלל, שמצוות עשה דוחה לא תעשה: מצוות עשה של עשיית טלית וציצית גוברת על האיסור של שעטנז.
יש עוד כמה מקרים כאלו: מצוות יבום (אישה שבעלה מת ללא ילדים, יכולה להינשא לאחיו של הנפטר) דוחה את האיסור של אשת אח. ההיתר לחייל לשאת לאשה אישה יפת תואר שלקח בשבי במלחמה, גובר על איסור של נישואין לגויה. המקרה הידוע ביותר הוא, שמצוות מילה ביום השמיני מתקימת גם בשבת, למרות שהמילה היא לכאורה מלאכת חובל, האסורה בשבת.
אולם כלל זה אינו ישים בכל מקרה. בפרשת השבוע נאמר גם: "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתתי תשמרו, אני ה' אלקיכם". הגמרא במסכת יבמות, דף ה', לומדת מכך, שמצוות כיבוד אב ואם אינה מתירה לחלל שבת. למשל: אם האב יבקש מבנו לבשל לו אוכל בשבת - אסור לעשות זאת.
לכן, לגבי כל מצווה יש לבחון את הכלל של "עשה דוחה לא תעשה". מנין לנו, באמת, שמילה דוחה שבת? הנושא נדון במסכת שבת דף קל"ב, והאמורים מביאים חמש תשובות אפשריות:
(1) הדין שמילה דוחה שבת הוא הלכה למשה מסיני, כלומר הלכה שמשה רבנו קיבל מה' בהר סיני, ואין מה להתווכח עליה (עולא).
(2)בשבת נאמר שהיא אות, אבל גם במילה נאמר שהיא אות, ולכן היא חשובה כמו שבת (ר' אלעזר).
(3) בשתי המצוות נאמר שהן "ברית" (ר' נחמן).
(4) על שתי המצוות נאמר שהן "לדורות" (ר' נחמן).
(5) במילה כתוב "וביום השמיני", אפשר היה לקצר ולכתוב "בשמיני", והוספת המילה "וביום" מלמדת שביום זה דווקא, אפילו חל בשבת (ר' יוחנן).
מסקנת הגמרא היא שהנימוק האחרון, של ר' יוחנן, הוא המקור לכך שמילה דוחה שבת. יש להעיר, שלפחות אחד מפרשני התלמוד, המהר"ם, סבור שחלק מהאמוראים אינם חולקים זה על זה, אלא באו כל אחד להוסיף על דברי השני.
כך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה, סימן רס"ו סעיף א', שמילה דוחה שבת - מילה דוחה שבת. הלכה זו ידועה לכולם, ומי מאתנו עוד לא ראה ולא השתתף במילה בשבת!
אבל, בכמה מקרים אין מילה דוחה שבת, וגם הלכות אלו מופיעות באותו סימן בשולחן ערוך. נזכיר שלוש אפשרויות עיקריות:
(1) התינוק נולד בניתוח קיסרי, ומדייקים מפסוקים בפרשת תזריע, שבמקרים אלו אין המילה דוחה שבת, אלא נעשית ביום ראשון.
(2) אם התינוק חולה, למשל בצהבת, ודוחים את המילה, לא מלים בשבת, וזו ההלכה גם במקרים אחרים של מילה שלא בזמנה, למשל אם מלים ילד גדול שמשום מה לא נימול עד היום.
(3) במקרה של ספק. למשל, התינוק נולד סמוך ליציאת השבת ("בין השמשות") ולא ברור אם נולד בשבת או במוצאי שבת, הנחשב כבר כיום א' - המילה נקבעת ליום א'.
בעזרת ה', זכינו למילה בזמנה ללא כל הספקות הללו. בניה נולד בחול המועד פסח, י"ז ניסן. ביום זה קראנו בתורה פרשה, שבה נאמרות מצוות רבות. נזכיר ארבע מהן: "קדש לי כל בכור" - פדיון בכור; "והגדת לבנך" - הגדה של פסח; "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" - תפילין של יד ותפילין של ראש.
יתן ה' שהרך, שנולד בימים הקדושים של פסח, ישאב השראה מקדושה זו כל ימיו לאורך ימים טובים, ויזכו הוריו לגדלו ולחנכו לתורה, לחופה, למעשים טובים ולקיום מצוות, ובהן תפילין, אמירת ההגדה והקרבת קרבן פסח.
