כדי לתפוש עד כמה העולם תלוי על בלימה, צריך לעקוב בעין בוחנת אחרי כותרות העיתונים בשבועיים-שלושה האחרונים. גיבורי תקשורת יכולים להיות טיפוסים אנונימיים וזניחים מאד, כאלה שאף אחד לא מסוגל להאמין שהכלומניק הזה, אוטוטו, הולך להיות הנושא הכי חם של התקופה. פתאום הזניח הזה, זה שאף אחד לא מעניק לו מבט שני או שאלת נימוס "מה שלומך", צובר תאוצה שלא תיאמן, ולא פחות ולא יותר, מאיים על יציבותו של עולם שלם.
האורז. גיבור של גרגרים.
האורז הוא מצרך יסוד המצוי כמעט בכל בית בעולם; תעשיית המזון המגוונת וענפיה המסחריים השונים צריכים אותו כמו אוויר לנשימה. ובאמת, כמו אוויר, כך האורז. אוויר יש בשפע - ברוך השם - כולנו נושמים, כולנו לא יכולים לשרוד בלעדיו, אבל אף אחד לא בדיוק מתייחס אליו ברצינות. הוא פה, הוא זמין, הוא בחינם, אז מה.
כן, כך היתה גם התחושה הכלכלית-העולמית לגבי האורז. הוא פה, הוא זמין, הוא כמעט בחינם, ואין שום חשש שתחסר מנת אורז למיליוני רעבי העולם.עד שבאה המציאות וטפחה על פניהם של כלכלנים גאוניים ומעצבי הכלכלה של משרדי האוצר בארה"ב ואירופה, ובעיקר של מדינות העולם השלישי.
אין מספיק אורז רבותי. יש יותר מדי פיות רעבים המשוועים למנת אורז; הביקושים האדירים הביאו להאמרת מחיר של מוצר היסוד לשיאים שלא הכרנו, 70%-50% עליה, וזה עדיין לא סוף הדרך. מדברים על 12 ש"ח לקילו. בקרוב.
מה נאכל מחר? חז"ל מנסים להחדיר ללבנו הקטן והמתנדנד, אמונה פשוטה שכל מה שיש - יש היום, ואם יש היום, אזי הכל טוב ונפלא ומאיר עיניים והקב"ה מחייך אלינו מעבר לדוכני המרכולים, ומבטיח: "בע"ה גם מחר לא יחסר". אבל אנחנו, השם ירחם, קטני אמונה; עסוקים עד צווארנו בשאלת המחץ המערערת את שלוות-הנפש: מה נאכל מחר?
ובכן, קטני אמונה מן הסוג הנ"ל לא נחים ולא נרגעים, אלא אם כן המזווים והמגירות שלהם עמוסים עד לעייפה בשקיות אורז והם רוכשים באמוק את הפחמימה הלבנבנה מתוך דאגת מחר שאין בה שמץ של אמונה. אגב, גם הפריזרים הגדושים בעופות ודגים, הם ביטוי לא פשוט לדאגת המחר.
רשתות השיווק השונות, שהיו ערות לנחשולי המסתערים על דוכני האורז, החליטו להגביל את מכירת האורז, עד לשלוש שקיות (בנות 1 ק"ג) בלבד. גם הסיטונאים השונים ביקשו לבצע רכישות ענק על חשבון הצרכנים הקטנים, מתוך הנחה שתוך ימים ספורים המחיר יאמיר, והם יזכו בליטרת רווח מכובד. אגב, הגבלת רכישת האורז נעשתה גם בארצות-הברית, ארץ השובע המדושנת שמעולם לא חלמה שתצטרך להגביל רכישת מזון.
משבר המזון העולמי איננו ממצמץ והוא מתכוון להרחיב אופקיו למזון בסיסי נוסף. גם מחירי החיטה ושאר הדגנים עלו בשנה האחרונה קרוב ל-100%. הצרכן הישראלי הממוצע חש על בשרו ובעיקר בכיסו את עלית מחירי המזון, בעוד שכרו נשחק והמדד עדיין שומר על יציבות. יש שמדברים עכשיו, שעוד נתגעגע למחירי המזון העכשוויים הזולים יחסית, שכן בעוד חודשים מספר נוכל להתרפק בערגה על הנוחות היחסית ברכישתם. אגב כך, שאר המוצרים מתייקרים, אף הם בקצב מעורר דאגה, מה שיביא לגל נוסף של עליות מחירים.
אף האו"ם היום בפאניקה. מדי שנה מעניק האו"ם על-ידי מוסדותיו השונים, מזון למיליוני ילידים ממדינות נחשלות. עליות המחירים אילצו את האו"ם להודיע כי הוא יקצץ 400,000 מנות, ופרוש הדבר רעב קשה לאותם ילדים מאפריקה או מאסיה, שאין יד הוריהם משגת מזון בעבורם. מנהלי תוכניות המזון הקשורות לאו"ם טוענים כי עוד 100 מיליון בני-אדם צפויים לסבול חרפת רעב, מה שמסכן את יציבות שלטונן של מדינות העולם השלישי, וכבר החלו הפגנות מחאה נגד השלטון במצרים ובמדינות אפריקניות נוספות. נהמת הרעב עלולה גם לגרור מדינות רעבות לבצע צעדים מלחמתיים לא שקולים, כדי לערער את המחאה מבית ולהעביר את הענין הציבורי לכיוון הגבול.
מדינות העולם המערבי מביטות בעין מודאגת מאד, באשר למשבר המזון המרחיב אופקיו, ומאיים על יציבות העולם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הביטחון הבינלאומי. עולם רעב הוא עולם לא שקט, לא רגוע, אשר מנהיגים חסרי סבלנות עלולים ללחוץ על הדק לעיתים שלא בשיקול דעת ולגרום להתלקחויות ושפך דם.
חשוב לציין, כי המדינות המגדלות אורז מודעות להשפעתן, והן החליטו לצמצם את יצוא האורז מתוך שיקול דעת רווחי. הביקושים הגדולים טובים לקופתן. יצוין כי ביקושים אלו נובעים בעיקר מן העלייה הדרסטית ברמת החיים של מדינות כמו הודו, סין ועוד, אשר אפשרו לאזרחיהן עליה ברמת החיים, מה שהגביר את ביקושי המזון והביא לעליית מחירים. כן, העולם מייצר המון אורז, אך הפיות המבקשים אותו הם רבים הרבה יותר מבעבר. כך למשל לפני כשבוע ויותר אסרה אינדונזיה על איכריה לייצא אורז, והצטרפה לשורת מדינות שאסרו על חקלאיהן את יצוא האורז, ביניהן ויאטנם, סין, קמבודיה, פקיסטן והודו. ממשלת הודו הורתה להגביל את מספר נמלי הים שדרכם ניתן לייצא, ובמקום 14 נמלים, נותרו רק ארבעה נמלים, כך שהממשלה ההודית תוכל לשלוט ביצוא. למדינות אלו יש אוכלוסיה ענייה עצומה, והן מוטרדות להאכיל אותה, בטרם יפרדו ממלאי האורז שלהם.
היוקר יאמיר ובחזרה אלינו. משבר המזון מזכיר לכולנו את דברי הגמרא בסוף מסכת סוטה: "בעקבות משיחא, חוצפא יסגא היוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר, המלכות תיהפך למינות ואין תוכחת...". אכן כך. הטכנולוגיות החקלאיות המודרניות מסוגלות לנצל את משאבי הקרקע, ולהפיק כמויות אדירות של מזון. השפע המופק מן האדמה הדשנה, הוא עצום ורב, אלא שאוכלוסית העולם גדלה לאין שיעור. אז היוקר מאמיר, למרות שבשווקים לא חסר מזון כמעט מכל מין וצבע.
"אנשי אמונה אבדו". אין ספק כי הנבואה התלמודית הולכת ומגשימה את עצמה, כאשר החוצפה והאלימות היכו שורש במימדים שלא שיערנום, בעוד המלכות מזמן הפכה למינות ועוד כהנה וכהנה. אין ספק כי המציאות הכלכלית - מעבר להסבריה הפשוטים והטבעיים - מונעת על-ידי ההשגחה העליונה כדי לעורר אותנו להסתפקות במועט, לזניחת המותרות ורדיפת החיצוניות, לכיוון של בית צנוע יותר, פשוט יותר, חסכן יותר, בית שפחות משחית מזון, ביגוד והנעלה. זה לא סוד כי השפע היורד לעולם, יורד בזכותם של ישראל, ומתפזר לכל העולם כולו. ואם חלילה שונאיהם של ישראל אינם ראויים לשפע הזה, הוא מצטמצם קודם כל לנו, ואחר כך לעולם כולו.
חיזוק ערכי הצניעות וההסתפקות במועט בכל בית ומשפחה, יחזירו את גיבור הגרגרים - האורז - למימדיו האמיתיים. אין ספק.
