במפה הקולינרית של יפו תופס המטבח הבולגרי מזה שנים, מקום של כבוד, כיאה לעיר המתפארת כל כך בעליה שלה מארץ הבלקן. הגם שבחלוף השנים הולכים ומתמעטים עולי בולגריה - יש עדיין עדנה לקולינאריה שלהם.
אם יש ספינת-דגל למטבח האותנטי הזה – הריהי ללא ספק מסעדת 'ויטושה', שברחוב יהודה הימית 3. מלבד היותה האלגנטית שבין המסעדות הבולגריות בעיר - היא גם הטעימה שביניהן, לפחות לפי טעמנו, וכבר הספקנו לטעום את כולן.
בעלת המסעדה והרוח החיה שבה היא וילי דוידוב, עולה מבולגריה, שקראה למסעדה הביתית שלה על-שם ההר המפורסם הנושק לסופיה הבירה. כבר ממבט ראשון היא כובשת את עין הסועד באלגנטיות שלה, בחלל העצום שבה, ואפילו במפות האדומות והרקומות, מעשה ידי אמן, המעטרות את שולחנותיה. אבל יותר משהיא כובשת את עין הסועד – היא כובשת את קיבתו, עם תפריט רבגוני ועשיר של המטבח הבולגרי האמיתי. זה נשמע אולי ככרזת-פירסומת, אבל, מה לעשות, זוהי האמת לאמיתה.
שפתיים ישק כמנה ראשונה בחרנו בקיופולו (חצילים קלויים עם שום כתוש) - מעדן של ממש, ולא פחות ערבה לחיכה של בת הזוג הלוטניצה - אותה קומבינה עם פלפלים. בין שפע המנות הראשונות ניסו יתר המסובים לשולחננו את תרמילי הבמיה הקטנים ברוטב עגבניות, והבולגרי שבינינו לא ויתר, כמובן, על מרק השקמבה-צ'ורבה - הלא הוא הנזיד הלאומי של בני ארץ-הולדתו העשוי מקיבת פרה, שלנו, ילידי הארץ, קצת קשה להתרגל לטעמו.
אבל המעדן בהא-הידיעה של "ויטושה" הוא, מן הסתם, המוסקה של חצילים ובשר ברוטב בשמל - מאכל-תאווה, עשיר בטעמו ונימוח בפה, המוגש כמנה עיקרית, וששולחננו הכריז עליו פה אחד כמנת הדגל של "ויטושה". גם הפלפלים המוחמצים והפסטלים, שנטלה בת הזוג, זכו להערצה, והם הרי גם מעדני החובה במטבח הבולגרי האותנטי. הסועדים, שהסבו עימנו לשולחן, חלקו שבחים לפשטידת התרד ול"בורק" - איך לא - הפלפל הלאומי של בולגריה, ממולא גבינה בולגרית ומצופה בפירורי לחם מטוגן. גם קציצות הכבש, ולצידן קבב הבקר, שלוו באורז ובמחית תפוחי-אדמה, זכו לתהילה.
קינוחים מלהיבים אבל, גולת הכותרת של התפריט הם דווקא הקינוחים. כמי שאוהבים לחזור לקינוח האהוב עלינו, בחרנו בקרם הבוואריה, שבו משקיעה השפית דוידוב את נשמתה. הקרם ספוג השוקולד, מעשה-ידיה להתפאר - שפתיים ישק. בת הזוג התענגה, כתמיד, על קרם הקרמל, ואילו הסועדים האחרים בשולחננו בחרו ב"מלבי", בעל הטעם המעודן.
בשולחן הבולגרי שלידינו לא ויתרו, כמובן, על ה"סולטאץ" - שאינו אלא פודינג-אורז בחלב, והמזכיר מאוד את ה"אשורה" – חיטה ספוגה באורז וסולת - שהוא הקינוח המסורתי של ארץ ה"היידה". מה חבל שהוא עדיין לא הגיע לכאן.
דווקא הקפה הטורקי, המוגש תמיד במסעדות הבולגריות, היה הפעם בבחינת אכזבה. שלא כמקובל, הוא הוגש בספלון של קפה אספרסו והיה עשוי כלאחר-יד. לא מתאים למסעדה שעליה הרעפנו שבחים כה רבים.
עבור ארוחה ליחיד, בת שלוש מנות ושתייה, שילמנו 60 שקל - מחיר סביר והגון, שיש בו גם משום תמורה מלאה למעדנים הטעימים.
