זו הפעם הרביעית שבה מגיעים חוקרים בגלוי לחקירה במשרד ראש הממשלה. החקירה הדרמטית הפעם מצטרפת לשורה ארוכה של חקירות המתנהלות נגדו בשורת נושאים שונים. תיק לאומי - נסגר (לא בצדק אבל כדין). תיק כרמיה - עומד להערכתי לקראת גיבוש הממלצות לכתב אישום. פרשיות אורי מסר ומה שמכונה "מרכז ההשקעות" - גם כן. שורה של פרשות חדשות ועניינים אשר נחשפו אגב לחקירות הנ"ל (וביעבעו מתוך חקירות אחרות נגד אישים אחרים) - מצויות על-פי "רעשי הרקע" מסביב, בעיצומן, ובאגרסיביות המחייבת דווקא הערכה מרובה בניגוד לביקורת אותה נהוג להתיז כלפי המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.
האחריות המוטלת על כתפי המשטרה, פרקליט המדינה והיועץ המשפט היא עצומה, שכן בפרשות החמורות במיוחד מעורבים גם אהוד ברק, פואד בן-אליעזר וגורמים בכירים נוספים המותירים למעשה את מדינת ישראל ללא הנהגה, או עם אלטרנטיבה שהשולטים בשלטון החוק פוסלים מכל וכל: נתניהו. "אוי לנו מהיצר להגיש כתבי אישום ואוי לנו מהצורך להימנע ולצמצם את ביעור השחיתות מפאת צורכי המדינה במנהיגות כלשהיא שאינה מסובכת בפלילים עד צוואר".
על-פי השמועות מפי המקורבים למקורבים למידע - "יש בשר, יש עשן ויש אש". מצד שני יש שם אחד שאומר, כי "הכל ייגמר בלא כלום. לא בגלל שהוא זכאי אלא בגלל שהוא והשותפים שלו מתוחכמים וחזקים משלטון החוק" (ואני הקטן אומר: אז הוא מושחת. אבל מי מאלה שצפויים לשפוט אותו לא מושחת? האם מעשה הסדום שהשופטים של חיים רמון ביצעו בהליך השיפוטי נגדו חמור פחות מהנשיקה שהוא פירש ככה והיא פירשה אחרת?).
אהוד ברק הוא תעודת הביטוח של אולמרט בגלל שהוא המוטיבציה המרכזית של אויבי אולמרט להפיל אותו (והפעם אי אפשר לטעון שהמשטרה תופרת לו תיק. היא מאוד זהירה איתו וזה יפה). האויבים של אולמרט יוצאים מגדרם כדי לסייע לחקירה ולנצל את גישתם לנתונים כדי לספק ראיות משמעותיות ביותר ולפתות עדים שהיו מעדיפים להתחפר באדישותם. אם הם היו יודעים שהמחיר של גילוח אולמרט עלול להיות לא רק שמשון אלא גם הפלישתים שלהם (אהוד ברק ו"חבילתו"), הם היו מקפלים את הזנב וחוזרים אל מאורת הצבועים שלהם.
להערכתי: אם אולמרט ישכיל "לקחת איתו את ברק" לכל תסבוכת שבה באמת מעורב גם ברק (כמו גם בן-אליעזר, במיוחד בנושאים המשיקים לענייני אסטרטגית אנרגיה, ביטחון ונשק) - אין סיכוי שיוגש נגדו כתב אישום, מטעמים שלא זה המקום להכנס אליהם.
אם זה טוב או רע ליהודים? זה תלוי בהשקפת העולם של כל אחד מאיתנו.
יש כאלה הסבורים שמדינה המתנהגת כמו אישה חכמה היודעת לעצום עיניים כשצריך - העיקר ליהנות מהמכלול השופע, זו מדינה שהשפע תמיד יהיה מנת חלקה. הסבורים כך מצוידים בדוגמאות מרשימות למכביר: מונקו, ליכטנשטיין, ואף הונג קונג של פעם ("המכבסה של אצולת בריטניה"). ברשימה הזו מצויה גם שווייץ (- ) אם כי נהוג לתייג אותה אחרת.
יש כאלה הסבורים כי ההקפדה החמורה על טוהר המידות ושלטון החוק הם חשובים יותר מהפוטנציאל של ישראל להתקיים לא ביושר אבל בשפע (מהסוג ההוא שמנחית באילת ובשדה דב מטוסים פרטיים עם אוליגרכים וארגזים מלאים במאות מליוני דולרים במזומן) - וכי מוטב לה למדינה שתמות נפשה עם המושחתים. הבעיה היא שיותר מדי מאלה שקנאים כל כך למיצוי הדין בחומרה הפנאטית ביותר, הם נגד השחיתות של אחרים, אבל בעצמם רמאים, גנבים, מכורים לשוחד, זייפנים ומושחתים (הנה הצלחתי לכתוב מאמר שלם בנושא שחיתות מבלי להזכיר את דורית ביניש, עדנה ארבל ואהרן ברק...).
---
- לרשימה הזו שייכת גם סינגפור, אך אצלה הפרקטיקה לא רק חכמה יותר אלא מוסרית ביותר: הם מקבלים בזרועות פתוחות הון של מושחתים מבחוץ (כולל של האויבים שלה ובכך מנטרלת את המוטיבציה שלהם להתנכל לה) ומהווה מדינה בטוחה ונוחה להשקעות ולשמירה על סודיות, אבל באותה חומרה ואדיקות הם מקפידים מאוד שהשחיתות לא תעז לחדור אליהם לבית. זו מדינה שיש הרבה מה ללמוד ממנה, במיוחד באופן שבה היא לא מתיימרת לחנך את העולם אלא לא לדחות את התועלת מחסרונותיהם של אחרים, ובה בעת מקפידה על רמת מוסר, חינוך וערכים גבוהים כלפי תושביה. בניגוד למדינות עולם שלישי כמו ישראל, סינגפור זו מדינה מתוקנת, שבה מורה מרוויח יותר מבנקאי, ושופט מרוויח לא יותר מרופא. הם יודעים מה חשוב ולא נותנים לזנב לקשקש להם בכלבת.
