אמצעי התקשורת עוסקים לאחרונה בנושא בריאות ותזונה ובקשר שבין תזונה בריאה למצב הכלכלי, אך האם הנושא נחקר לעומק והמסקנות שהופקו הן המסקנות המתבקשות?
תוכניות מסויימות אף חקרו לעומק את הנושא והשוו בין סל הקניות של משפחה אמידה לזה של משפחה דלת אמצעים. הכוונה היתה ללמוד על הרגלי התזונה של משפחות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה למשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ונמצא כי המשפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה צורכות מזון בריא יותר. ההסבר שניתן לתופעה היה שהמשפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה עושות את הקניות בחנויות המוכרות מוצרי מזון מיוחדים, עם קונוטציה בריאותית, בעוד שהמשפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך קונות ואוכלות אוכל זול יותר.
האם אוכל זול הוא אוכל משמין ואוכל יקר לא? לאו דווקא. דיאטת הלחם, שהוכיחה את יעילותה והצלחתה, מבוססת בעיקר על מאכלים פשוטים וזולים, כגון לחם, עוף/הודו, ביצים, ירקות, אורז וכו', הנחשבים "אוכל של עניים", אך משמשים כמרכיביה של דיאטה יעילה וטעימה, שאפשר ליהנות ממנה בזול ולרזות. מי שרוצה ויכול להשקיע בהכנות מאכלי גורמה מהמרכיבים והכמויות המומלצים יכול לעשות זאת, אבל זה ממש לא הכרחי. אפשר גם בלי הכנות מיוחדות ובלי לטרוח במטבח.
דווקא אוכל פשוט מסייע למוח בקרת תיאבון טובה יותר. גיוון ועודף שפע "משתקים" את בקרת התיאבון וגורמים לאכילה מופרזת ולעלייה במשקל. זה תהליך פיזיולוגי מוכח. במחקרים החדישים נראה שעומס קלורי בפני עצמו גורם למוח לאבד את יכולתו לבקר תיאבון, מה שמעודד אכילה מופרזת. במילים אחרות, ככל שהאוכל מגוון יותר ועשיר יותר בקלוריות, כך כמות האוכל הולכת וגדלה.
מצד שני, הרבה מהמזונות היקרים והמעודנים דווקא משמינים. לדוגמה מזונות גורמה, כמו בקר, לשון, קוויאר, פטה אווז וגבינות עתירות שומן הנם משמינים ביותר. גם הרבה ממוצרי הבריאות כביכול, שקונים בחנויות טבע מובחרות, אינם תמיד דיאטטיים, שכן לעיתים קרובות הם מכילים סוכר, דבש, אגוזים, שקדים וכדומה. גם סוכר חום, שיש הטועים לחשוב שהוא בריא ומוכנים לשלם יותר עבורו, משמין (ומזיק לשיניים) בדיוק באותה מידה כמו סוכר לבן. כמו-כן, עדיף לחם אחיד על הרבה מסוגי לחם ה-"גורמה" היקרים (למשל אלה עם האגוזים או הזיתים) ובוודאי על קרואסונים וג'בטות.
מכאן, שהעניין אינו המחיר, אלא הידע והמודעות של מה, כמה ומתי כדאי לאכול.
אוכל הוא חלק חשוב של כלכלת המשפחה, וללמד משפחות לקנות את האוכל הנכון והזול והבריא יכול לחסוך למשפחות רבות, גם אם הן מבוססות כלכלית, כסף רב ולהביא להן בריאות משופרת.
לדעתי, ההבדל המשמעותי בין השכבות הסוציו-אקונומיות השונות הוא בעיקר ביכולת לרכוש את הידע והמידע הדרוש כדי לשמור על בריאותם וגזרתם. בעלי המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה מחונכים יותר לפעילות גופנית. הם יכולים להרשות לעצמם מאמן אישי, מכון כושר, דיאטניות מומחיות, הרצאות וקורסים בנושא ומקורות מידע אחרים. תפקידנו כחברה להעביר את המידע הזה גם לאותן שכבות חלשות שחסרות את הידע שבדרך-כלל קיים אצל השכבות המבוססות כלכלית.
חינוך לתזונה ואורח חיים בריא צריך להיות חלק מתוכנית הלימודים, דרך שיעורי כלכלת בית, חוגים לילדים ולהורים וכדומה, כך שהשוויון החברתי יחול גם על תחום התזונה ואורח החיים הבריא, ואז אולי הילדים ילמדו את ההורים תזונה נכונה.
