יהיו כאלו מבינינו שיגידו: לא נכון, צריך לשמור על חוסן, או יש לחגוג בעיר, אני לא זז מפה, וגם יש עצמאות בשדרות ועוד משפטים מעין אלו. ויהיו רבים מאוד כמוני שמסרבים להתרגל לקאסם, מסרבים להישאר לחגוג "כאילו" לשמור על חוסן. יהיו רבים כמוני שיסתובבו השנה בארץ, ירימו מבט לדגל כחול לבן שמתנופף בכל בית וחלון בארץ ויחשבו עם הרגליים על הקרקע שהדגל הזה הוא לא נכון ולא שייך לתושבי שדרות ועוטף עזה. אתם שואלים למה? כי הדגל האמיתי שלנו הוא בצבע כחול לבן וגם אדום. שמונה שנים הדגל הזה מוכתם בצבע אדום רק אצלנו בשדרות והסביבה ולכן, עדיין אין מרפא לאזור שלנו.
ערב העצמאות, המדינה עסוקה בחגיגות, שמביעות חופש לאומי, חגיגות שמכריזות על ריבונות, למרות ההיסטוריה הכואבת. ואילו לתושבי שדרות יש שמונה שנות היסטוריה של הפקר, חרדות, נזקים נפשיים וכלכליים. ילדות של חרדות וסיוטים לישון לבד, או להתקלח לבד וכו'. זיקנה קשה מאוד למקימי העיר שרואים איך העיר נהרסת לנגד עיניהם, איך בניהם בורחים לנפשם כדי למצוא שקט לילדיהם במקום אחר. רואים איך מנהיגי המדינה הצעירים מתעלמים ממה שהם הפריחו אחרי שממה. שומעים את ראש העיר בשלהי כהונתו, כיצד הוא אומר לראש הממשלה שכל משפחה שתעזוב, אתה ואני נביא במקומה שתי משפחות. במקום לדרוש מהממשלה לשמור על העיר, מקימיה, בניה ובני בניה... שומעים משפטים שמטרתם למצוא חן, או לבנות דרכם המשך לעתיד הפוליטי ולא יותר.
מדינת ישראל חוגגת גם השנה, עצמאות ללא ביטחון לשדרות ועוטף עזה. גם השנה המדינה שלנו מגמגמת ביטחונית ומפקירה את עתיד ילדינו. ממשלת ישראל עסוקה בחקירות הנחקר הסדרתי שעומד בראשה, ואנחנו שעיר לעזאזל. שרת החוץ של ארה"ב מבקשת הקלות לפלשתינים, מצרים מבקשת הודנה לאוכלוסיה הפלשתינית. ולתושבי שדרות מפלס החרדה גובר. כל הודנה היא התגברות ההתחמשות וחידוש הירי- בהשתכללות. במקביל, ההודנה היא גם רווח זמן קואליציוני לממשלה שעסוקה בלהוכיח את חפותה.
גם השנה ישראל מתעקשת לחגוג עצמאות בתירוץ שאי אפשר לפגוע באוכלוסיה חפה מפשע. ואני שואלת בשם משפחות תושבי שדרות האם אנחנו וילדינו לא אוכלוסיה כזאת? מי קבע את האפליה הארורה הזאת? מה הוא מרוויח מזה? מה המדינה מקבלת בתמורה להמשך הפקרתנו? מתחת לאפנו צומחת עוד שלוחה אירנית ואת זה אומרים אלופים, מומחים, אנשי שמאל, ימין ועוד, חוזרים ואומרים, ואין מושיע. גם השנה יחגגו בצפון ובמרכז בלעדינו. גם השנה נמשיך לשוטט מחוץ לעיר ולהיות אסירי "תהליך השלום", "שלמענו" ממשיכים להיפגש עם "פרטנרים", ומתעלמים ממצוקתנו בידיעה מוחלטת שיום אחד היא תהיה של כ-ו-ל-ם. ולכן אני מתפללת "ליפה שעה אחת קודם"! בתקווה להחזרת הביטחון לאזורינו ולמדינה כולה.
