ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" מסתירה כל רשות ממשלתית ככל יכולתה את מעשיה מפני האזרח - גם ללא כל צורך. לכן, לא תמהתי, שמשטרת ישראל עושה כל מיני תרגילים על-מנת שלא נוכל לדעת את מהלכיה בעניין ראש ממשלתנו הנחקר.
יתר על כן, גם לא הופתעתי כשהוצא צו-איסור-פרסום, שחסם את המידע על החקירה. לפני יותר משלושים שנה כתב פרופ' יצחק גל-נור (לימים - נציב שירות המדינה), שבארץ יש "חדוות החשאיות". ואכן, סודות הם משאב חברתי, סמל סטטוס: אתה יודע, סימן שאתה שווה. וזה לא רק אצלנו, אלא בכל מקום שנוהגים להסתיר דברים ולשמור עליהם מפני האזרח.
למה מסתירה המשטרה את החקירה הנוספת של אולמרט?
לכאורה, יש מהלכי חקירה, המצדיקים חשאיות. אך, דווקא חקירת ראש-ממשלה שסרח (ואין נפקא מינא אם עשה זאת בכהונתו, או בכהונותיו הקודמות), כשכל חבריו נשמטים ונופלים אט-אט, כמו בשיר הילדים "עשרה כושים קטנים" וכשקודמו בתפקיד ניצל בעור שִניו מאימת הדין, שנפלה על בנו, דווקא פה ועכשיו היו צריכות הפרקליטות והמשטרה לדאוג, שהציבור יקבל מידע מלא ומוסמך, שיפיג את חששותיו, פן נרקמת מאחורי גבו עסקה אפלה, כמו זו, שפטרה את אריק שרון מדין על מעשי "האי היווני".
אודה ולא אבוש, אין לי שמץ של אמון ביועץ המשפטי לממשלה מזוז, ולא במשטרה. איני מאמין, שיש בארץ אכיפת חוק, המונחית על-ידי העיקרון שוויון בפני החוק, וגם אין בה משפט צדק. חווינו יותר מדי משפטים שערורייתיים של ראשי המדינה ושל שועים, פסקי-דין תמוהים וסגירות תיקים בעלמא מכדי שנאמין במערכת. לכן, היא צריכה לנהוג בפתיחות מרבית, כדי לזכות מחדש באמון העם.
בינתיים אני תמה, מה הם מסתירים? ומה הם רוקמים בחשאי?
