חוק-יסוד: הממשלה לא מחייבת את התפטרותו של ראש הממשלה לאחר שנפתחה נגדו חקירה פלילית ואף לא לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. רק לאחר שראש הממשלה הורשע ובית המשפט קבע שיש עם העבירה קלון, רשאית מליאת הכנסת להעבירו מתפקידו. יש עוד כהנה וכהנה סייגים ותתי-סייגים, אבל הרציו ברור: אהוד אולמרט יכול להמשיך בתפקידו מבחינת הדין היבש עוד הרבה שנים.
גם אם יוגש נגדו כתב אישום, עד להרשעה יכולים לחלוף לא מעט שנים - וגם אז יש, בנסיבות מסוימות, להמתין עד שההרשעה הופכת להיות חלוטה לפני שניתן להיפטר מן הקרצייה שמסרבת להיפרד מכיסאה.
עד כאן הדין היבש, אולם אם חפצים אנו בחיים, צריך לכפות נורמות אחרות על מי שיכול, בתוקף מעמדו, לחרוץ גורלות. כבר למדנו את זאת על בשרנו בעת שאריאל שרון הסתבך בעבירות פליליות. מי שהיתה אז פרקליטת המדינה הכינה טיוטא של כתב אישום נגדו, ואז היא פרשה לה לבית המשפט העליון. ביחד עימה מונה למשרה הרמה גם מי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, מה שהשאיר את השטח לכל מיני מניפולטורים שהצליחו להושיב על כיסאו של אליקים רובינשטיין את מנחם מזוז.
את המחיר שילמו אלפי משפחות שנזרקו מבתיהן בגוש קטיף ובצפון השומרון כדי שהוד-אתרוגיותו לא ייפגע. במחנה השמאל אהבו את הסיטואציה הזאת. ראש הממשלה דאז ובני ביתו הוחזקו כבני ערובה עד לגירוש האומלל.
אהוד אולמרט רוצה ללכת, כמובן, בדרכו של מורו ורבו. דובריו כבר מפיצים שיש 'התקדמות' במשא-ומתן. אבל לנו, אזרחיה היהודיים של מדינת ישראל, מי שלמענם הוקם ביתו הלאומי של העם היהודי, שאותו מבקשים עתה רבים כל-כך, גם בקרב שרי הממשלה, לגמוז, אסור לשתוק. מה שמותר לשולה זקן אסור לחול גם עלינו, הציבור היהודי, החרד לגורלו אולי יותר מאי פעם בששים השנים הראשונות לקיומה של המדינה היהודית.
ראש ממשלה שנחקר בחשדות לפלילים, וברור מלשון החוק שרק ליועץ המשפטי לממשלה יש רשות להתיר לחוקרי משטרה לחקור חשדות נגד ראש הממשלה, צריך לצאת לחופשה, או להשעות את עצמו, או בכלל לחזור לתחביביו מימי ילדותו. רק דבר אחד אסור לו לעשות: להמשיך ולנהל את ענייני המדינה. פן, חלילה, יתערפלו חושיו והוא יבקר את ענייניו הפרטיים על צורכי הכלל, או יחליט לפתע-פתאום שככל שהוא ירבה בוויתורים טריטוריאליים כן ייטב לו בחדרי החקירות.
מעטה הסודיות שהעטה היועץ המשפטי לממשלה יוסר, אולי, עד ששורות אלה יראו אור ואולי לא; אבל לכל בר-בי-רב ברור כבר עתה שהמדובר בחשדות של ממש ובפשעים בלתי נסלחים. אחרת אין להבין את הסכמתו של מנחם מזוז לביקורם של אנשי היחידה הארצית לחקירת הונאות בביתו הפרטי של אהוד אולמרט ביום השישי האחרון.
מכל מקום, הכדור נמצא כרגע, כמו שמקובל בימים אלה לומר, במגרשם של חברי הקואליציה. אם אנשי אמת הם, ואם עתידה של המדינה הזאת חשוב להם, קצת יותר, נניח, מעתידם הם, אז הם חייבים לקום כאיש אחד ולומר לאהוד אולמרט: לך לך בחזרה אל המקום שממנו באת. שחרר אותנו מן העול הבלתי נסבל הכרוך בהמשך כהונתך.
מאהוד אולמרט עצמו, אין כנראה כל סיכוי לזכות למחווה מן הסוג, למשל, שאותה הפגין בזמנו עזר ויצמן: הסתלקות מן הכהונה תמורת גניזת התיק הפלילי שנפתח נגדו. גם הוא, אגב, נחשד בלקיחת שוחד מאיש עסקים.
