השבוע ובשבוע שעבר עוסקת התקשורת בפרשה. בתחילה תחת צו איסור פרסום גורף ובהמשך מצומצם עד מאוד. מלבד העיסוק בפרטים עצמם, האם מדובר בעבירות לכאורה של שוחד, עבירות לכאורה, הנוגעות למימון בחירות או אחרות - מנסים הפרשנים הפוליטיים לצייר תסריטים פוליטיים אפשריים באשר להמשך דרכה של ממשלת אולמרט.
לעניות דעתי, עוד נכונו לנו חודשים של חקירה, דיונים וגיבוש המלצות, עד שיוחלט אם להגיש כתב אישום בפרשה ואם כן, באילו אישומים. כל עוד שלא הוגש כתב אישום, נדמה לי כי זו לא תהיה הערכה פרועה כי ממשלת אולמרט תיוותר על כנה, ולו בשל חולשת מרכיביה.
בכל העיסוק בפרשה, ישנם קולות בציבור, בתקשורת ובמערכת הפוליטית, הקוראים לאולמרט להתפטר מיד, בשל החשדות נגדו. כמו לכל אזרח, גם לראש הממשלה עומדת "חזקת החפות" כל עוד לא נקבע אחרת ולא מוטלת עליו חובה להתפטר, ודאי טרם הגשת כתב אישום נגדו.
מעבר לכל דיון ציבורי ותקשורתי, באשר לדרך הראויה בה מצופה מראש הממשלה לנהוג בנסיבות הקיימות, נדמה כי המבחן עליו אין מחלוקת, שאולמרט צריך לעמוד בו ככל נבחר ציבור, הוא מבחן אמון הציבור. אולמרט ומפלגתו, כמו כל יתר נבחרי הציבור, צריכים להיבחן על-פי מעשיהם, לאחר שזכו באמון הציבור.
אני הייתי בוחן האם אני רוצה כראש ממשלה, אדם שהוביל את ישראל למלחמה וועדת החקירה שמינה, קבעה כי כשל בכך. את התנהלות ממשלתו של אולמרט ביחס לבעיית הירי הבלתי פוסק מעזה. הייתי לוקח בחשבון את יחס הממשלה לניצולי השואה הנזקקים. כך גם את היעדר המעורבות של אולמרט ואת התנהלות הממשלה בעת שביתת המורים ובכלל את הגישה באשר למערכת החינוך. הייתי שואל את עצמי האם הממשלה, בראשות אולמרט, השקיעה את כל שנדרש, ראוי וניתן היה להשקיע במערכת הבריאות ובסל התרופות? אני גם שואל מדוע, לאחר למעלה משנתיים שאולמרט ראש הממשלה, ורבים ממפוני גוש קטיף עדיין ללא סידור מגורים הולם? האם המהלכים המדיניים עם הפלשתינים, בסד זמן של "עד סוף 2008" אכן מתנהלים כפי שמהלכים כאלה אמורים להתנהל, כשלתוצאותיהם השלכות כבדות על עתידה של מדינת ישראל? האם אופי ההתנהלות בלחץ של זמן, תורם לתוצאה ראויה מבחינתה של ישראל, למהלכים אלה? האם ממשלת אולמרט עושה את כל שנדרש מבחינה כלכלית, בין היתר, כדי להיערך לשינוי החל במשק העולמי וההאטה הצפויה גם במשק הישראלי ?
כמה באמת אנו מכירים את אהוד אולמרט? האם ראוי כי אם ישוב ויהיה מועמד לראשות הממשלה ניתן אמון בו ובמפלגתו?
נראה כי במקביל לעיסוק בפרשות השונות, הקשורות בשמו של אולמרט, נשאל את עצמנו שאלות מעין אלה. ראוי כי כציבור בוחרים נממש את כוחנו ומי שלא מצדיק את האמון לו זכה מן הציבור, לא ראוי להמשיך ולזכות בו.
שאלות דומות אני שואל את עצמי באשר לשני המועמדים האחרים, נכון לעכשיו, לראשות הממשלה - נתניהו וברק. האם מי שזכו בעבר לאמון הציבור, הכזיבו ונשלחו הביתה, עשו את הדרוש כדי לשוב ולזכות באמון הציבור? האם התנהלותם מאז שסיימו את תפקידם, הן באשר להדרת רגליהם מעשייה ציבורית מתמשכת והן מאז ששבו לזירה הפוליטית, מצדיקה ומבססת מחדש את אמון הציבור, או שיש מי מאיתנו שעושה לעצמו "חיים קלים" וכשאנו לא מרוצים מן האחד אנו שבים לתת אמון במועמד שכבר הכזיב?
בעיני, אף אחד משלושת המועמדים לא ראוי לאמוני. אני הייתי רוצה לראות דמות אחרת, ראויה, ערכית, בעלת חזון ויכולת הגשמה ועשייה. אם אנו כציבור נשאף לסטנדרטים אחרים, נאמין ביכולתנו לתת כוח לנבחרי ציבור ראויים ונצביע כך בקלפי, ייתכן וייטב לכולנו.
המדינה הזו, שרק עתה חגגנו 60 שנים לעצמאותה, היא של כולנו ואנו מתכוונים להמשיך ולהיות חלק ממנה.
אם נאמין, ונפעל, ניווכח כי אפשר אחרת וזה בידיים שלנו.
