הציונות – תנועת התחייה הלאומית של העם היהודי היא שהביאה להקמתה של מדינת ישראל בהכרזתו ההיסטורית של דוד בן-גוריון לפני 60 שנה "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." מדינת ישראל היא אפוא מתוקף הכרזת הייסוד שלה מדינה יהודית.
כדי שלא יהיה ספק שמדובר בעם היהודי במשמעות לאום, מבהירה מגילת עצמאותנו את הנקודה הזו באומרה: "זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית."
ואכן, מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה התנהלה כמדינתו של העם היהודי. גם בטכסים הממלכתיים שהתקיימו בימים אלה יכולנו לשים לב שהיו אלה טכסים בעלי סממנים יהודיים מובהקים, כמו הקדיש ותפילת אל מלא רחמים בטכסי ימי הזיכרון. אך גם ביום יום אנו חיים ומתקיימים כמדינה יהודית. יום השבתון שלנו הוא השבת ולא יום ראשון. החגים הרשמיים שלפיהם מקבלים כול העובדים חופשות בתשלום הם החגים היהודיים. ואגב, כל זאת לא במקרה אלא על-פי חוק.
האם בכך שונה מדינת ישראל ממדינות לאום אחרות בעולם? בהחלט לא. גם העובדה שעל דגלנו מופיע המגן דוד – סמל העם היהודי, אינה חריגה. מדינות אחרות מציבות את הצלב הסהר או סמלים לאומיים אחרים על דגלן. הדבר היחיד שהוא חריג במדינתו של העם היהודי, היא העובדה שבעת הקמת מדינתו, רוב העם לא היה על אדמתו. העם עצמו והזיקה שלו למולדת נוצרו לפני אלפי שנים, כאשר הוא חי על אדמתו בממלכות ישראל ויהודה. המשך הזיקה בא לידי ביטוי בחוק השבות.
הטענה שמדינה יהודית עומדת בסתירה למדינה דמוקרטית היא עורבא פרח. בכל מדינות הלאום הדמוקרטיות בעולם יש מיעוטים מסוגים שונים. במדינות אלה, פרטים בני כל הלאומים זוכים לשוויון זכויות אישי מלא (להבדיל מזכויות מדיניות כקבוצת לאום). זה בדיוק המצב היאות למדינת ישראל.
הטענה בדבר הסתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית לא צמחה בחלל ריק. הצלחתה של הציונות והקמת מדינת הלאום היהודי הייתה לצנינים לא רק בעיני אויבי המדינה הערבים, אלא גם בעיני קבוצות של השמאל הקיצוני דוגמת ברית שלום שבין חבריה היו אינטלקטואלים כמו פרופ' סימון ופרופ' מאגנס וגם המו"ל שוקן (עיתון הארץ). לפני קום המדינה תנועות אלה התנגדו להקמת מדינה יהודית ואף קראו לוותר על הצהרת בלפור, ולהגיע להסכמה עם הערבים שתגביל את העלייה היהודית, כדי שהערבים יהיו רוב בארץ במדינה דו לאומית. חזון כזה מיוחס כיום לערפאת וממשיכיו.
לאחר קום המדינה, ממשיכיה של תנועה זו על כל גווניהם ממצפן ועד שלום עכשיו לא אומרים נואש והם ממשיכים לחתור תחת הלגיטימיות של ישראל, כמדינת הלאום היהודי. חלקם שהסתננו לתנועות ציוניות גררו את האידיאולוגיה של תנועות אלה הרחק שמאלה. זה הוא בעצם המקור לסחף המתמיד בעמדות הציוניות הישראליות, לאקטיביזם השיפוטי, ולניסיון לכפות חוקה לא ציונית על ישראל. המטרה של פעילויות אלה להפוך את ישראל למדינת כול אזרחיה. פעולות אלה ונוספות, דוגמת ליברליזם מזויף לגבי חוק האזרחות, או יצירת סחף בעמדה הישראלית על-ידי פשרות תמימות לכאורה ב"הצהרות בלבד" לגבי טענת השיבה של הפלשתינים, עלולות חלילה להביא אותנו לאובדן הרוב היהודי.
אנו, הרוב הציוני במדינה חייבים לעמוד מאוחדים איתן נגד החתרנות הזו. לכן ביום הזה אנו שבים ונשבעים אמונים למדינה היחידה הקטנטונת שיש לעמנו הנרדף במולדתו העתיקה. היחידה שיש לנו בים של 22 מדינות ערביות. תחי המדינה היהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל!
