דן מרגלית צא לחופשה (1)!

כדאי שדן מרגלית ישקול ברצינות ליטול לעצמו חופשה - או שלפחות יפסיק לזמן מה לכתוב על אהוד אולמרט. כי הדברים שהאיש כותב בענייני אולמרט הם כבר מזמן לא עיתונות. יתכן שהמאבק בשחיתות בוער היום בעצמותיו של מרגלית ויתכן שלא, אבל כאשר דן מרגלית כותב על השחיתות של אולמרט - הוא נלחם באיש אהוד אולמרט, לא בשחיתות. כי בשם המלחמה בשחיתות, דן מרגלית מנקר בכבד של האיש שבגד בו. הוא מייבב על האהבה שנכזבה. המאבק בשחיתות הוא הפלטפורמה שממנה משליך דן מרגלית אבנים על האיש שהוליך אותו שולל. אכן, הציבור זקוק למאמרים ולדברי פרשנות שיאירו את פרשות אולמרט מכל זווית אפשרית. אבל הציבור יקיא כתיבה חולנית! כי אין הגדרה אחרת לדברים ההזויים שנשרו ממקלדתו של דן מרגלית עד שפנה אל שולה זקן ואורי מסר והציע להם - כמו היה כומר בעיירה נידחת - ליטול את גורלם בידיהם ולהתוודות בפני המשטרה על חלקיהם במעלליו של אהוד אולמרט. וזאת, כך מרגלית, כדי "לטהר את אישיותם ונפשם לאחר כל שנות הצחנה". ומוסיף הכומר: "אם אורי ושולה אכן רוצים להזדכות ולהזדכך מן הסיוט הזה, שייטהרו מרצונם החופשי, במהלך חד-צדדי, ללא תנאי". כדי כך חיונית ומזככת ההיטהרות הזאת בפני המשטרה - עד שדן מרגלית מציע לאורי מסר ולשולה זקן "לא להמתין לפרקליטים המלומדים עוטי הגלימות השחורות". במילים אחרות, דן מרגלית מציע לשולה זקן ולאורי מסר לפנות ביוזמתם אל "אנשיו של ניצב יוחנן דנינו" ולהתוודות בפניהם ללא תנאי - אפילו מבלי לשאול בעצת עורכי הדין שלהם. הזוי - כבר אמרנו? ובכלל, עד שדן מרגלית מבקש לזכך את נשמתו של הזולת, מן הראוי היה שישחרר איזה וידוי קטן ומזכך משל עצמו, ויסביר לקוראיו כיצד זה עצם עיניו לרווחה במשך ימים ארוכים וחיבק את אולמרט בחום אל מול הידיעות והחשדות שהתפרסמו ונחשפו בכלי התקשורת - לרבות כאן ב"מחלקה ראשונה". כי קוראיו של דן מרגלית רוצים מאד לדעת את פשר קפיצתו הפתאומית מהעגלה של אולמרט "לאחר כל שנות הצחנה". האם הוא גילה פתאום את האור - כלומר את השחור - האופף את ידיד נפשו ראש הממשלה? או שמא הוא בא חשבון קר עם מי ששלף מפיו עטינים של סקופים ואינפורמציה חמה.