אם יש משהו שאבד למדינה ב-60 שנותיה ולא יחזור עוד, זו הצניעות. מראש ממשלה שאכל לבּן ונשיא שהעדיף לגור בצריף, הגענו לראשי ממשלה ונשיאים שהדוגמה האישית שהם מציגים לעם היא כיצד לחגוג בהפגנתיות ולהוציא לכולם את העיניים.
מי בעצם צריך את ועידת הנשיא? מה ישתנה בביקור הנוכחי של ג'. וו. בוש שלא היה בביקורו הקודם רק לפני בסך הכול ארבעה חודשים? האם האריכו לו את הקדנציה, שכעת הוא יכול להתחיל דברים חדשים שבינואר הוא עדיין לא חשב עליהם? מה יש לו להגיד שאי אפשר להגיד בטלפון, בראיון בטלוויזיה או במסר דרך מזכירת המדינה הגברת ק. רייס?
מלבדו בעצם לא מגיעים ראשי מדינות משמעותיים. את הלשעברים נחמד לראות, אבל הם כבר לא יכולים להועיל לאיש. ובכלל, דיבורים עוד לא עצרו שום טיל גראד.
גם חברות ההייטק יטיבו להציג את מרכולתם בועידות עסקים מקצועיות בעולם ולא במופע הראווה והרהב של פרס ולהקתו, משום שהזמנות - כידוע - מקבלים מלקוחות אמיתיים ולא מאלי וויזל, וגם לא מנשיאי פלאו, טוגו, רואנדה ובורקינה פאסו.
אז מי בעצם צריך את הפסטיבל הזה שעולה 21 מיליון שקל, לא כולל הוצאות אבטחה ואובדן תוצר למשק שעומד בפקקים? התשובה כמדומני די ברורה – האגו של שמעון פרס.
בן 80 הוא כבר לא, ולחכות עד 90 קצת קשה לו, אז מארגנים חגיגה סביבו לכאורה בהקשר של 60 למדינה. כך שמעון פרס מראה לנו מה הוא מסוגל וכמה הוא גדול. מרוויח נוסף הוא כמובן אולמרט, שמנפיק כאן פוזה של מנהיג, ומסיט לשעה קלה את הדיון מפרשיותיו.
המסנגרים יזכירו בוודאי שהכסף מגיע מתרומות. לענייננו זה לא רלוונטי. מה המסר שהאירוע שולח לציבור? ואולי בעצם העובדה שהכסף מגיע מתרומות דווקא כן רלוונטי. אולי אין חוק נגד זה, וחבל, כי מי שתרם יודע בדיוק איזו תמורה הוא יכול לקבל. עיין ערך אולמרט וגב' זקן. אבל לא על כך אני מלין כעת.
הנשיא השני שלנו, יצחק בן-צבי, שכל חייו התמקד בעשייה, החל מיסוד "בר גיורא" ו"השומר" והגימנסיה העברית בירושלים, ועד לייסוד המכון לחקר קהילות ישראל במזרח, העדיף כנשיא לגור בצריף עץ ולא לעבור למשכן נשיאי ישראל. החום והפתיחות שלו כלפי כל שכבות הציבור ופשטות הליכותיו, הפכו אותו לאהוב העם עד כדי כך שהמשטרה הייתה זקוקה לסיוע של חטיבת הצנחנים כדי לשמור על הסדר במסע הלוויה שלו שאליה הגיעו המוני אנשים.
אז נשיא כזה כבר לא יהיה לנו, וגם לא ראש ממשלה שילך במכנסי חאקי כבן-גוריון, אבל אני לא מאבד תקווה שבכל זאת נזכה עוד לראש ממשלה או נשיא שייצגו ערכים ולא ערכים כספיים. מנהיגים שיתמקדו במעשים ולא בדיבורי סרק. מובילי דרך שהצניעות תהיה נר לרגליהם, כי הם ייתנו לתוצאות של מעשיהם לפאר אותם, ולא להבל פיהם.
יהיה קשה למצוא אנשים כאלה, כי שנים רבות של חוסר דוגמה אישית הביאו חלק גדול בציבור, ובמיוחד את מובילי דעת הקהל שבהם, לסגל לעצמם גינוני התנשאות התרברבות ושחצנות. דוגמאות לא חסר, והציבור שממהר לחקות את מנהיגיו אינו מסתפק יותר בחגיגות בר-מצווה וחתונות רגילות בחוג המשפחה והחברים, וסבור שאם החתן לא צונח ממסוק והכלה לא מובלת בלימוזינה, האירוע "לא שווה". כי העיקר, כך הם למדו, הוא הרהב.