אריאלה גרוסמן, בת 62, היא אם לשלושה בנים וסבתא לנכדה. חלתה בסרטן שד לראשונה לפני 17 שנה. הסרטן, כשאובחן, היה מקומי. היא עברה כריתה חלקית של השד (למפקטומיה), טיפולים כימותרפים והקרנות לשד אולם, לפני כ-7 שנים חזר הגידול.
בעקבות ההישנות הסרטנית עברה כריתת שד שלמה ולאחר-מכן טיפולי כימותרפיה. למרות נשירת השיער, מהלך הטיפולים עבר עם מיעוט תופעות לוואי, היא התאוששה די מהר, הרגישה טוב ואף במהלך קיץ 2002 יצאה לטיול בן 3 חודשים בהודו.
בתחילת שנת 2003 בשל תלונות על כאב גב בוצעו בדיקות אשר גילו כי הסרטן התפשט לריאות ולעמוד השדרה שלה. אריאלה התחילה טיפולים כימותרפים. טיפולים אלו לא עצרו את התקדמות הגרורות והסימנים טיפסו "לשחקים". היא התקשתה לנשום, השתעלה ללא הרף והיה ברור שמצבה מחמיר.
למרבה המזל, ברי בעלה-פריק מחשבים, מצא אור בקצה המנהרה כשגילה כי בארה"ב מתקיימים ניסויים קליניים בתרופה חדשה של חברת גלקסו סמית קליין - תרופה אשר נקראה אז 572016GW והיום נקראת טייקרב. לאחר שיצרו קשר עם צוות המדענים בחו"ל וערכו מספר בדיקות, נסע הזוג לסן אנטוניו על-מנת להצטרף לניסוי. כעבור שישה שבועות ושתי סדרות טיפולים, השיעול של אריאלה פסק, היא יכלה לנשום ביתר קלות וסריקות הסי.טי שערכה הראה שהגידולים הצטמצמו במידה ניכרת.
כעבור שנתיים, המשיכה אריאלה לקבל את הטיפול כאן בישראל במרכז הרפואי בתל אביב ומזה כשנתיים היא מקבלת את התרופה "ללא צורך לצבור נקודות טיסה", בתוכנית הנגישות של החברה המתקיימת במספר מרכזים רפואיים מובילים בישראל.
במהלך התקופה כולה, אריאלה חוותה עליות וירידות, כולל היום, כאשר הסרטן חזר והפעם כגרורות במוח. נראה שלמרות הפיזור הגרורתי הנוכחי, בזכות הטיפול החדש היא קיבלה תקווה והיום היא השורדת הוותיקה ביותר הנוטלת את התרופה הזו כבר למעלה מארבע שנים.
בשנים אלו היא ראתה את ילדיה גדלים, זכתה לבלות במחיצת נכדתה והיא מתעודדת בכל יום מחדש בזכות תמיכתו ואהבתו של ברי בעלה. היא אופטימית ופעילה, היא מרגישה שלמרות המחלה הגרורתית, היא מרוויחה ימים ושבועות של חיים עם איכות ותפקוד.