"הפחז הוא מן השטן" - קובעת אמירה ערבית. איפוק יתר עלול להיות גם כן מבית היוצר של השטן. הציבור הישראלי, כולל רוב תושבי מערב הנגב, הסובלים יום-יום מפיגועים ומאימת הפצ"רים והקטיושות, גם הם לא חושבים שב"זבנג- גמרנו". אבל יש דבר כזה כמו שפוך חמתך על החמאס והג'יהאד שיידעו אותך. זה לא רק בשל הקתרזיס - אשר גם במישור הלאומי הוא חשוב - אלא גם כמענה הולם.
את הכותרת של עיתון הארץ (14.5.2008) "לחנך את חמאס" יש ליישם כפשוטה, ולא כפלפול המשתמע ממנו והוא שזה מה יש. החמאס הכריז עלינו מלחמה והנוהג הבינלאומי, כמו גם החוק הבינלאומי, קובע כי la guerre comme la guerre, שכן אנו לא משכימים להרוג מי שרוצה להרוג אותנו. אנו מתגוננים נגד מי שהורג בנו.
השיקולים שלא להיכנס למערבולת מלחמתית כאשר מתקיימת ועידת הנשיא בהשתתפות כול האח"מים ובראשם הנשיא בוש, הם שיקולים נכונים. אולם אף לא דקה מעבר לזה. זה לא קרה פתאום כמו במלחמת לבנון השנייה. זה קורה כל הזמן. מכאן שלא מספיק אם אומרים שצריך לשים לזה קץ.
צריך לשים לזה קץ.
אני לא פחות peacenik מעיתון הארץ. אבל את החמאס ומרעיו צריך לחנך בשפה שהם באמת מבינים ולא כפי שהארץ מבין שהם מבינים. לכך יש קונצנזוס רחב מאוד בציבור. וכאן אני חוזר על עקרון שהזכרתי בכמה מאמרים: עקרון זה אומר שכול פלשתיני, אשר יימצא במתחם שממנו יורים רקטות ופגזים אל שטח ישראל, מסכן את חייו ואת חיי משפחתו. אזהרה זאת חייבת להיות מופצת בעלונים מן האוויר, ובמקביל בכל אמצעי התקשורת בעולם. זה אולטימטום, ואין בו פסול, כאשר תכליתו להודיע לתושבי הרצועה שההבלגה שלנו ביחס לשטח זה אשר תפוס בידי כנופיות מרצחים, הגיעה לסיומה.
