העובדה שבמדינת ישראל כבר לא ניתן להיבחר בלי להוציא עשרות מיליוני שקלים, ובלי לגייס את הכסף הזה ממיליארדים, היא מקור להשחתה שפרשת אולמרט היא רק דוגמה למה היא יכולה להוביל. יש אפשרות אחרת.
לא חלילה שאני מצדיק את המעשים המיוחסים לאולמרט. אך גם מועמד לראשות ממשלה שנוהג באופן חוקי לחלוטין זקוק לכמויות כסף שיכולות להשחית. ומועמדות לראשות ממשלה היא רק מועמדות אחת מיני רבות שקיימות בנוף הפוליטי שלנו. מה עם מועמדות לראשות עיר, ומועמדות לחבר כנסת, ומועמדות למועמדות לראשות ממשלה וחברות בכנסת (פריימריז), וכך הלאה? יהיו כאלה שיאמרו שזה מחיר הדמוקרטיה. האומנם?
תאגידים שמקיימים קוד אתי, מטעמים של כדאיות כלכלית לטווח ארוך, מקפידים עם עובדיהם אפילו עד כדי איסור קבלת מתנות פעוטות כחבילות שוקולד לחגים מלקוחות או ספקים. כל מתן כזה, גם אם לכאורה נעשה בתמימות, יש בו גרעין של שחיתות. התחלתה של ידידות שיש בה שמץ של אינטרס. האם בחיים הציבוריים, שבהם טוהר המידות הוא ערך עליון ומטרה בפני עצמה, אנו יכולים להרשות מידה פחותה של קפדנות?
ולעצם העניין, האם מי שנותן כסף למימון פעילות פוליטית, או למסע בחירות, גם אם הכול נעשה בגלוי ותמורת קבלות ורשום בספרים, ובמיוחד זה שתורם לכל המועמדים מכול הצדדים, היה עושה זאת אלמלא ידע שהאנשים הפוליטיים שאת פעילותם הוא מסבסד עשויים ביום מן הימים לקבל החלטות שישפיעו עליו או על עסקיו במישרין או בעקיפין? האם לא ברור לכול מי שעיניו בראשו שכול תרומה כזו היא בבחינת "שלח לחמך"?
הבעיה תהיה קיימת גם אילו המועמדים באופן תיאורטי לא יוכלו לדעת מי תרם למערכת הבחירות שלהם. עצם היכולת של בעלי הון לקבוע מי מהמועמדים ייהנה מסיכוי טוב יותר להיבחר על-ידי הזרמת כספים למערכת הבחירות שלו, מהווה איום חמור על הדמוקרטיה. עצם הידיעה של נבחרי הציבור שהם תלויים בבעלי הון מביא אותם לפעול באופן שלא ירגיז אותם.
חלק מהבעיה נובעת בשל הפרזה. רק משום שמועמד פלוני יכול לגייס סכום כסף גדול ולהוציאו על כרזות מנקרות עיניים ועל חפלות למצביעים, גוררת באופן מיידי את המועמדים הנגדיים להיות זקוקים לסכום כסף דומה כדי להעמיד את עצמם כשווים לו. אך גם אם נוריד את אלמנט ההפרזה, וניתן לעשות זאת על-ידי החמרת החוקים האוסרים על סוגים רבים יותר של תעמולה, עדיין יהיו הוצאות שמועמדים (ובמיוחד מועמדים חדשים שעדיין לא נחשפו בתקשורת באופן טבעי) יהיו זקוקים להוציא.
כדי לחסן את הפוליטיקה בישראל מפני יכולת השחתה על-ידי בעלי הון, יש צורך להשקיע כסף ציבורי. אולם זו השקעה כדאית, שבסופו של דבר תוכיח את עצמה כחיסכון גדול בכך שתיצור יושרה ציבורית, ותחדש את אמון הציבור בכל ההליך הדמוקרטי. כדי שההוצאה הציבורית תהיה סבירה יש לשלוט בתהליך.
ראשית, יש לקבוע שהתמודדות בבחירות תתאפשר רק למפלגות מוסדרות. אנשים בודדים (כמו פלאטו שרון בזמנו), או קבוצות אד-הוק (כמו מפלגת המרכז) לא יוכלו להתמודד. למפלגה יצטרכו להיות חברים רשומים, והיא תוכל לפעול רק תוך שימוש בדמי החבר השווים לכל נפש של חבריה, או הקצבות מהמדינה (ראו בהמשך). תיקבע דרישת מינימום למספר חברים רשום. המינימום יהיה שונה עבור בחירות לכנסת ועבור סוגים שונים של רשויות מקומיות. מפלגה שלא תעבור את המינימום לא תורשה להתמודד. על המפלגות ייאסר לחלוטין לקבל תרומות. כדי למנוע מצב של תרומות בעקיפין, יוטל איסור על מימון דמי החבר במפלגה או מתן תמורה עבור החברות במפלגה על-ידי מישהו אחר; ייאסר פרסום מודעות תמיכה; תיאסר נתינת חסות או מקום התכנסות. כללים אלה יחולו על כל גוף שפועל להשפיע על החיים הפוליטיים בישראל, ולצורך העניין הוא יחשב למפלגה גם אם הוא אינו מתמודד בבחירות (דוגמאות: שלום עכשיו, גוש אמונים, ובמיוחד עמותות למען...).
המועמדים של כל מפלגה יהיו חייבים להיבחר מבין חברי המפלגה בבחירות ישירות על-ידי כל החברים (לא יתאפשר מצב שבו מועצת גדולי תורה מחליטה עבורם). ייאסר לחלוטין על מועמדים בפריימריז להוציא כספים. במקום זאת המפלגה עצמה תחויב להפיץ בין חבריה חוברת ובה פרסום שווה ואחיד לכל אחד מהמועמדים, הכולל את תמונתו, קורות חייו, ומצעו. המפלגה גם תחויב לארגן מפגשי חברים שבהם לכל מועמד שיירצה בכך יוקצה זמן שווה להציג את עמדתו. מועמדים בודדים לא יורשו לארגן כינוסים.
מפלגה שתעמוד בקריטריונים, ותתמודד בבחירות, תוכל להוציא לצורך ההתמודדות רק כספים שיהיו לה מדמי חבר, והקצבות מטעם המדינה. המדינה תקציב למפלגות תקציב שגודלו יותאם למספר החברים הרשום והמשלם דמי חבר במשך לפחות שנה, ובהתאם למספר חברי הכנסת (או מועצות מקומיות בהתאם). חשוב - הכספים לא יוקצו לחברי הכנסת! רק למפלגה.
בקיצור, אף מפלגה ואף מועמד לא יקבל אף אגורה שחוקה אחת מתרומות. כדי למנוע מצב שבו מפלגה תיכנס לחובות ובסופו של דבר המדינה תאלץ למצוא דרך לכסות את חובותיה, יש לאסור על מתן אשראי למפלגות, לרבות אשראי ספקים. כלומר, מפלגה תוכל להשתמש רק בכסף שיש לה בפועל. כך גם נמנע מצב שמפלגה או מועמד יהיו תלויים בבעלי החוב שלהם.
העובדה שכל המפלגות יקבלו מימון מהמדינה יחייב את המדינה להוציא יותר כסף על מימון מפלגות. מימון שכפי שאמרנו הוא כדאי, משום שכך אנו מבטיחים את טוהר המערכת הפוליטית. במקביל יוגבלו ההוצאות של המפלגות, והכמויות האקסטרווגנטיות של השלטים והמודעות שהיינו רגילים להם (ואשר רק טינפו את הרחובות) ירדו באופן ניכר, למורת רוחם של חברות הפרסום והעיתונים. התוצאה תהיה אם כן, היגיינה ציבורית תרתי משמע.
