פרשת החקירות בחשד שראש הממשלה אהוד אולמרט קיבל שוחד מידיו של איש העסקים האמריקני מוריס (משה) טלנסקי, העלתה אל פני התודעה הציבורית את פעולתם רבת השנים של "מאכערים" יהודים המתרימים אילי הון בארה"ב ובעולם הרחב בעבור פעילותם של פוליטיקאים ישראלים. יחד עם זאת נראה לי שחשוב להבהיר נקודה אחת, שלמיטב ידיעתי איש עדיין לא נתן עליה את דעתו, והיא אולי בעלת משמעות מכרעת לגבי חקירותיו של ראש הממשלה ואף עתידו הציבורי.
פעילות ההתרמה של משה טלנסקי היא משלח-יד ידוע היטב במגזר החרדי ויש לה אף שם מקצועי מוגדר - "משולח". פירוש רש"י: אדם האוסף תרומות - תמורת עמלות - בעבור כל מיני "נזקקים". בישראל יש ביקוש רב לשירותי המשולחים, הפועלים בעיקר במסגרת העולם החרדי. עמותות חרדיות רבות מפעילות בעולם עשרות "משולחים", הנוהגים לנגוס מעוגת התרומות סכומים בהיקף של 25 עד 30 אחוזים ואף יותר. אבל לא רק החרדים נזקקים לשירותים אלה. גם העולם הפוליטי יודע - ולעתים נאלץ - לעשות בהם שימוש.
אינני יודע אם משה טלנסקי גייס את התרומות רק מתוך אמונה כי באמצעות הכסף הזה הוא יוכל לממש את מטרותיו הפוליטיות, או שעשה זאת גם בתמורה לעמלות "מקובלות". אך על-פי הפרטים שפורסמו עד כה דבר אחד ברור: טלנסקי לא הוציא מכיסו הפרטי את הכספים בעבור הקמפיינים הפוליטיים של אולמרט. כל הכספים הושגו מאיסוף תרומות משועי הארץ והעולם - יהודים, ככל הידוע, ואולי גם אחרים.
מן הטעם הזה ברור, כי כל מי שמחפש את נתיב חשד השוחד שבהקשר אליו מתנהלת חקירתו של אולמרט, חייב לגלות את התשובה לשאלה הבאה: מי הם אלה שהעבירו לטלנסקי "מתן בסתר" של מאות אלפי דולרים, ואולי יותר, בעבור מימוש מטרותיו של אולמרט, ומה היו האינטרסים שלהם בהענקת התרומות האלה. סביר מאוד להניח - ואני מאוד מקווה שהמשטרה חוקרת את הנתיב הזה - כי לתורמים אלה יש אינטרסים כלכליים בישראל. הגיוני גם לחשוב כי התורמים הכבדים האלה מבינים היטב כי העברת כסף ישירות לאולמרט תחשב כשוחד, בגלל התמורה האפשרית בעקבות התרומה. כדי לעקוף את המכשלה הזו נמצא להם "צינור עקיף" המתאים להעברת הכסף, אולי יחד עם מסר חשאי המבהיר למקבל מה המטרות העסקיות שכדי לרפד את מימושן הם נותנים לו "לקחת" (בעקיפין) את כספי התרומה.
אחת השיטות הידועות של המשולחים לאיסוף כספים היא ערבי גאלה. ה"משולח" דואג "לארגן" מרצה מכובד מן המעלה הראשונה - שר, רב מפורסם, ראש עיר גדולה, אלוף (במיל.) כזה או אחר - כדי שימשוך קהל תורמים פוטנציאלים לאירוע. מי שאינו יכול לתרום סכום "מכובד" נאלץ לרכוש כרטיס כניסה במחיר "מפולפל". כל מי שעקב אחר מסעותיהם של אישי ציבור בעולם הרחב במטרה לגייס תרומות יודע היטב, כי אהוד אולמרט - בהיותו ראש עיריית ירושלים - היה "נסען מוביל" ומרצה מבוקש ביותר לאירועים מן הסוג הזה. כיוון שאינני חוקר משטרתי אין בידי המידע על הכספים שנאספו בערבי הגאלה מן הסוג הזה בעבור ירושלים והעומד בראשה. אבל ברור כי אם יבקש החוקר - בתוקף סמכותו החוקית - לברר את השאלה הזו, הוא יגיע בסופו של דבר אל התשובות האמיתיות.
בצד הכסף הגדול הנאסף על-ידי המשולחים יש גם "בונוס חביב" בעבור המרצים האורחים. ה"משולחים" המקצועיים נוהגים לשלם למרצים, בהתאם למעמדם, דמי מרצים של אלפי דולרים להרצאה, כמו גם "הוצאות נלוות" הכוללות תשלום בעבור כרטיסי הטיסה במחלקת עסקים או במחלקה הראשונה, וגם: כיסוי הוצאות השהייה במלונות חמישה כוכבים, ועוד מה שנהוג לכנות "הוצאות נלוות" בעבור מסעדות, "אירוח" ועוד. בקיצור: כסף קל, שאולי רק ל"ו צדיקים מדווחים עליו לשלטונות מס ההכנסה, אם עולה הרצון מלפניהם.
אימרה יהודית עתיקה מנסה להסביר את יצר הגניבה באמירה "פירצה קוראת לגנב". קרי: אם קיימת הזדמנות קלה למלקוח נוח של כסף שהגישה אליו קלה ופשוטה - סביר להניח כי הפיתוי ממש קורא לגנב הפוטנציאלי לבוא וליטול מלוא חופניים מן השלל הקל.
כיוון שעדיין קיים איסור פרסום על חלק מאפיקיה המורכבים של הפרשה, אינני יודע אם המשטרה אכן חוקרת גם את נתיבי הפעילות הפיננסית של המשולחים האלה. אך אם עדיין לא נבדקו הנתיבים העקיפים האלה, חשוב מאוד שייחקרו. ואולי חשוב יותר להציב בהקדם את הסכר הנכון, להעמיק ולהכביד את הענישה ולצמצם עד מאוד את הפיתוי הקורא לגנב - לבל ייצא החוטא נשכר.
