ב-19.4.1956 נרצח רועי רוטנברג חבר גרעין לקיבוץ נחל עוז על-ידי מסתננים שחדרו מרצועת עזה. על קברו נשא הרמטכ"ל דאז משה דיין את אחד הנאומים המרשימים ביותר שנשאו בישראל מאז הקמתה ובין היתר אמר:
"רועי הנער אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה להיות חומה לנו, האור שבלבו עיוור את עיניו ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו." למעלה מ-50 שנה חלפו והדברים כמו יכלו להיאמר היום. דבר לא השתנה - המשטמה של מאות אלפי תושבי רצועת עזה קיימת גם כיום, אלא שמספרם גדל מאוד ושוב נתונים תושבי יישובי הגבול ונח"ל עוז בכללם תחת אש. בצדם נתונה כבר אשקלון בטווח האש והיום התבשרנו שבתוך שנה שנתיים אשדוד ובאר שבע לא יהיו רחוקות מדי. שבעי הבטחות לשינוי קרוב ודרמטי למדו התושבים שלא לבטוח באיש ובוודאי שלא לסמוך על הצהרותיהם המתלהמות של שרי ממשלת ישראל.
לפני כחודשיים כתבתי כי
הפסדנו בסיבוב נוסף וזכיתי ללא מעט תגובות נזעמות, אם כי נראה לי שכעת השתכנעו רבים שצה"ל נכשל במבצע שהתנהל בפברואר האחרון. החמאס זכה בניצחון ברור והבהיר לכל שהוא בעל הבית ברצועת עזה. הצעות הרגיעה האחרונות שנדונו הוכיחו כי בכוחו של הארגון להסיר את המצור, לגרום לפתיחת המעברים וכן להשלמה עם שלטונו ברצועה, מבלי שעשה בעצם ויתור משמעותי כלשהו.
לא על כישלונו של צה"ל ושל הדרג המדיני להגיע להכרעה בעזה יש להלין כעת. כישלון זה הוא עובדה מוכחת מזה שנים. הדבר המפליא הוא שלמרות הכישלון המוכח לא למדו המנהיגים דבר וכבר נשמעות שוב הקריאות האוויליות על ניתוק החשמל ואספקת המזון, כאילו שבג"צ והחקלאים המתפרנסים מעזה יסכימו [תשאלו את השר שמחון]. בוודאי בימים הקרובים יצא השר רמון שוב עם הרעיון [שאפילו לא נשקל - ובצדק] להשיב אש "למקורות הירי" וניתן להניח שליתר השרים פתרונות באיכות דומה.
הלוואי ואתבדה, אך נראה לי שממשלה זו אינה מסוגלת להגיע להכרעה כלשהי. היא אינה מסוגלת להכריע לכיוון של הכרה בניצחון החמאס וקיום מו"מ מעשי עמו. היא גם אינה מסוגלת להחליט על צעד צבאי משמעותי במגמה להכריע את שלטון החמאס ברצועה. יש להזכיר כי אפילו ההחלטה שקיבלה הממשלה, במבצע האחרון, להפעיל לחץ צבאי רצוף, לא קוימה כלל. הצבא קיבל פקודת נסיגה מיידית וישראל החלה במו"מ על רגיעה בתיווך המצרים. מכאן ניתן ללמוד משהו על הרצינות והאמינות שיש להתייחס להצהרות השרים ולהחלטות ממשלת ישראל.
מה שאנו רשאים לצפות מהממשלה הוא לומר לתושבי יישובי גבול עזה את האמת. לפני 52 שנה אמר להם ולנו דיין בהספדו הנזכר לעיל כי אין לצפות לשקט או לשלום "אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו." את אומץ הלב שלא לייפות את המציאות ולא לזרוע הבטחות שווא ביחס לעתיד אין להנהגת המדינה היום.
שערי עזה כבדו גם מממשלת ישראל ויכלו לה. כל שניתן לבקש ממנה הוא כי תחדל להתעמר נפשית בתושבי גבול עזה ולהציפם במסרים סותרים ומשגעים. הפסיקו להבטיח לתושבים שקט שלא הצלחתם להביא במשך שנים רבות, אל תספרו על מבצע צבאי מתקרב או קרוב, רק כדי לטפטף לעם ישראל, לאחר שעוררתם בו ציפיות, כי מבצע כזה כרוך באבידות כבדות וכלל לא ברור שצה"ל יכול לבצעו. ממילא אמון הציבור בצבא, לאחר מלחמת קיץ 2006, אינו בשיאו ומוטב שלא לשחוק אמון זה עוד יותר.
במילים אחרות יש לדרוש מהנהגת מדינת ישראל פשוט לסתום את הפה ולא לדבר. אין ביכולתה לעורר השראה ואין לאיש אמון כי יש לה מושג מה צריך להיעשות, או ידיעה מה ניתן להיעשות. בנסיבות אלו, ממשלת ישראל מתבקשת לפחות להחריש. תושבי גבול עזה ועם ישראל ינסו להחזיק מעמד, כמיטב יכולתם, וימתינו לימים טובים יותר ואולי גם להנהגה אחרת טובה יותר- אם כי לאור מלאי המנהיגים המוצע לנו היום, זו באמת תקווה קלושה.
