בימים שכוחותינו ישבו לאורך ציר פילדלפי מצדו הצפוני ולחמו בחירוף נפש, המצרים מן הצד הדרומי, דהיינו מצד פיתחת ימית, לא נקפו אצבע ושיחקו כאילו הם שומרים על ציר זה. המצרים, באמצעות ערביי עזה, התישו ושחקו את כוחותינו עד לעייפה, תוך הפרת הסכם איתנו. ספגנו אבידות רבות, לפעמים מזעזעות כמו חיפוש פירורי בשר גופות חיילינו בחול.
המדינאים שלנו לא מחו ולא פצו פה מחשש לעליית כוחם של "האחים המוסלמים" במצרים והחלשת המשטר בקהיר. לכן זרם האמל"ח מסיני לרצועה, מתחת לפני הקרקע, המשיך וגבר כשבנוסף כוחותינו סופגים אש בגבם מאזור רפיח הצפוני. פינוי גוש קטיף ונטישת ציר פילדלפי יצאו מהנחה שישרור שקט מחבל עזה, אך קרה ההפך המוחלט. בעיית עזה החריפה.
כליאת ערביי עזה בתוך אזור סגור ללא עבודה בתנאים משפילים יוצרת דחפים ומוטיבציה לאלימות ולטרור. כמו כן כל הערבים בין הים לנהר ספוגים עד כלות באג'נדה הלוחמנית של החמאס והאלימות פורצת מעל פני השטח כשהם נלחצים לתוך תנאי חיים ומחייה קשים ומשפילים.
חכם היה מי שהציב בשעתו את העיר ימית במקום אסטרטגי מן המעלה הראשונה. טעות חמורה הייתה הרס העיר ימית ונטישת פיתחת ימית בנסיגה מסיני.
המצב ילך ויחריף. מעמדה של אירן ילך ויתחזק. כדי לפתור את בעיית רצועת עזה אנו חייבים לייצר חשיבה חדשה ומערכת מדינית חדשה לפני שיכפה עלינו מצב חדש שאולי לא יהיה לרוחנו. הפתרון הוא בשני חלקים המשולבים וכרוכים זה בזה. אין טעם ואסור לבצע חלק אחד בלבד.
החלק הראשון בשלב זה אין צורך להיכנס עם כוחותינו לחבל עזה. אין לחשוש משינוי ההסכם עם מצרים. יש לבקש מהם, שכוחותינו יתפרסו ויתפסו את כל אזור פיתחת ימית בעומק של כ-50 ק"מ דרומית לציר פילדלפי, בתוך סיני עד לפחות קו אל-עריש, אבו עגילה, קוסיימה. חפירת מנהרות להברחת אמל"ח ממערב לקו זה לא תועיל. חיילנו יודעים לבצע עבודת שיטור, חיפוש ואיתור מעולים ואפקטיביים באזור מדברי, דל באוכלוסיה ערבית. גם כדור בודד של אקדח לא יוכנס לרצועה. הכוחות המצרים הפסיביים המוצבים כיום בפיתחת ימית יועברו לשמור על קו הגבול מקוסיימה עד טאבה. סידור זה הוא מכה ניצחת למגמות האירניות באזור ואולי גם יזרז את שחרור החייל גלעד שליט.
מדוע זה טוב למצרים. כיום טועים, גם בהנהגה שלנו וגם בממשל בקהיר, בשיקול שבידוד החמאס ברצועת עזה והעלמת עין מהברחות האמל"ח ימנעו מ"האחים המוסלמים" במצרים דחפים ורעיונות נגד המשטר המצרי. אדרבא, מה שקורה הוא ההיפך, הפעילות הטרוריסטית האלימה של החמאס דווקא מעודדת ומעוררת את "האחים המוסלמים" במצרים, ולאחרונה גם בממלכה ההאשמית.
היה והמצרים יסכימו לתפיסת פיתחת ימית ע"י כוחותינו זה יהיה סימן לכך שהם מבינים את משמעות הסכנה מ"האחים המוסלמים" במצרים. אם המצרים יסרבו, זו תהיה אינדיקציה ברורה שהם משתמשים בערביי עזה כשליחי השטן נגדנו, ולכן נפיל עליהם את כל האחריות לקורה ברצועת עזה.
החלק השני בהדרגה ולאורך זמן, וצריך להדגיש בהדרגה, יש לפרק את הגבול בין רצועת עזה לנגב ולאפשר תנועה חופשית, ללא מחסומים, לכל תושבי עזה לצורך עבודה, מסחר ותיירות בלבד בכל שטח ארץ ישראל. חופש תנועה ועבודה לא יהפוך את הערבים לציונים ואוהבי יהודים, אך יוריד עד לאפס את המוטיבציה לפעילות טרוריסטית נגדנו ויעקר את החינוך לשנאה. הערבים זקוקים ללחם ועבודה ולא ל"מדינה ריבונית". במקביל יש ליזום ולעודד השקעות חוץ בכל רצועת עזה.
כוחותינו יכולים אז להיכנס בהדרגה לרצועה ללא פעילות מלחמתית ולשלוט צבאית כמו ביהודה והשומרון. מי שייחשף בפעילות טרוריסטית, הוא ומשפחתו יוגלו מהארץ, רכושם נכסיהם אדמותיהם וכספם יוחרמו, ללא שימוש בזכות ערעור בבתי המשפט שלנו. אולי גם לחוקק עונש מוות לכל מי שעוסק בפעילות טרוריסטית. הטענה ששליטתנו בעזה מכבידה עלינו כספית היא מגוחכת. הלחימה באלימות העזתית גובה מחיר דמים כבד הרבה יותר תרתי משמע.
יש מי שיאמרו שרעיון זה מוביל לישות מדינית דו לאומית. צריך לומר בצורה ברורה וחד-משמעית: מרגע שיהודים טובים בחו"ל קיבלו את רעיון חלוקת הארץ עם ערבים עוינים, מרגע שמנהיגי היישוב היהודי וויתרו על ארץ ישראל המזרחית והסכימו לקבל את תוכנית חלוקת ארץ ישראל המערבית, מרגע שמלחמת הקוממיות הופסקה באבה ונקבע קו ירוק מדמם על אדמת ארץ ישראל, מרגע שמסרנו שטחי מולדת וירושלים המזרחית למדינות ערביות ששלחו צבאותיהן להשמידנו, מרגע זה קברנו את ה"מדינה היהודית" ושתלנו את זרעי הפורענות של ישות מדינית דו לאומית.
בששים השנים האחרונות השקענו מיליארדים על גבי מיליארדים בביטחון ואין ביטחון. השקעה בפיתוח לא רק בהיקף ארצי אלא בהיקף מזרח תיכוני הייתה מועילה יותר גם לביטחוננו וגם לאזור כולו.
אין לנו גבולות מוכרים, אין לנו עיר בירה מוכרת, אין אפילו שגרירות זרה אחת בירושלים שלנו ואנו מדברים על "מדינה יהודית" כשהערבים חודרים יותר ויותר לכל מערכות החיים בארץ. אנו עוצמים עיניים ואוטמים אוזניים, כך נוח לנו לשקוע בהזיות "השלום" וב"שתי מדינות לשני עמים". הוגי הרעיון הציוני ואבות הציונות מתהפכים בקברם אין ספור פעמים. לא לזה הם התכוונו.