פעם נהגנו לומר ש- "אימא יש רק אחת". מאז התיר בג"צ לשתי לסביות לאמץ ילד/ה, קראנו כותרות בעיתונים בנוסח: "אמא יש רק שתיים". עם ה"אמת" זה קצת שונה. תמימים נוטים להאמין ש-"אמת יש רק אחת", ומשפטנים יודעים, ש-"אמת יש שתיים". יש את האמת של חיי היום-יום, ויש אמת של פרנסה.
בתגובה להתקפות על הפרקליטות בגין הפיאסקו בפרשת הנשיא קצב, שמעו צרכני התקשורת הסבר: "יש אמת עובדתית, ויש אמת משפטית". זה לא דומה. מאוד לא דומה. ההבדל ביניהן הוא כמו ההבדל, בין שתיית קפה בוץ בחדר האוכל של מעשיהו, לבין שתיית קפוצ'ינו במגדלי עזריאלי. מהסיבה הזו, שתי האמיתות האלה, זאבות זו לזו.
האמת המשפטית היא מה שביהמ"ש קבע, גם אם היא מבוססת על עדות שקר. הקלישאה מסבירה את האבסורד הזה במילים "אין לו לביהמ"ש, אלא מה שראו עיניו". תפקידו של הסנגור הוא להכניס ספק בראיות המוצגות, או בגרסת העדים מטעם התביעה. מדובר במומחיות משפטית ופסיכולוגית. ראיה שתכיל ספק- מבוטלת! אח"כ פרשנים יסבירו לציבור את הזיכוי במילים: "אם יש ספק - אין ספק"! סנגור שצבר מוניטין כמומחה בזיכויים, ידרוש ויקבל מנאשמים אמידים, כל סכום שיחפוץ.
החשוד בפלילים אהוד אולמרט נחשב בנוסף להיותו ראש ממשלה, לאיש אמיד. מבחינתו, כתב-אישום הוא סוף עגום לקריירה פוליטית מזהירה, והרשעה היא סוף העולם. כדי לא להגיע למצב הזה, הוא שכר את שירותם של מומחים משפטיים מהשורה הראשונה. יש להם משימה כפולה: למשוך כמה שיותר זמן, וכמובן להביא לזיכויו.
המלחמה תהיה בשתי זירות: המשפטית עליה ינצחו הסנגורים, והתקשורתית שהיא המגרש של הספינולוגים. פרשיות אולמרט למיניהן, יספקו לחובבי הראליטי, סדרת מתח עתירת רייטינג. יש לו לראש ממשלתנו את האופי הדרוש והאגרסיה הנחוצה כדי לדרוס ולבגוד בחבריו שותפיו לשעבר, וכמובן, לתת פייט מתיש לאנשי החוק. במלחמה הזאת, "האמת העובדתית" הולכת לחטוף ככה, עד שמזוז ולדור, יתקשו לזהות אותה.
ברשימתי הקודמת, דיברתי על "שני אהוד אולמרט". ראש הממשלה צריך להחליט באיזה כובע הוא מתמודד עם החשדות נגדו. כבעלה של עליזה, הוא רשאי לנצל את כל הזכויות השמורות לחשודים. כראש ממשלה, שנהנה מפריבילגיה מיוחדת (חשוד רגיל, בנסיבות דומות היה נעצר), הוא חייב בהתנהגות אחרת. ערכית. אלא שהוא יודע את האמת...
אילו האמין בחפותו, היינו שומעים ממנו דברים פחות או יותר בנוסח הזה: "ידיי נקיות. לאור החשדות נגדי, הריני נותן הוראה למשטרה לחקור הכול. מכול הנחקרים אני מבקש לספק לחוקרים את כל החומר שיבקשו, ולספר את כל הידוע להם. במדינתנו, איש ציבור לעולם לא ישמור על זכות-השתיקה. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, שלשותקים יש מה להסתיר. לי אין מה להסתיר! אני חוזר: לי אין מה להסתיר"! מה שראינו ממנו עד כה היה ניסיון פאבלובי, להטיל אימה בכל מי שהעז בתוקף תפקידו להטיל בו דופי. כך לא נוהג מנהיג נקי כפיים.
לאזרחי ישראל אני אומר: היכונו למופע האימים של ראש הממשלה ואנשיו. עורכי דינו לא יבחלו באף טריק משפטי כדי לעכב הליכים ולמשוך זמן, כשבמקביל, סוללת הספינולוגים שלו תשתול בתקשורת בשורות שלום. המסר ברור: המפתח לגן-עדן של כולכם, מצוי בידי. שערה מהגבות שלי אם תיפול ארצה, והאזור כולו עולה בלהבות.
בגין התנהלותו עד עכשיו, הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר הגדיר אותו - בלי קשר לכתב אישום- כ"פסול ציבורית" (מעריב, 16.5.08). מבחינתם של משה לדור ומני מזוז, אהוד אולמרט הוא הזדמנות נדירה להעברת מסר שאין חשוב ממנו: כללי המשחק משתנים, והינה אנחנו מודעים לכם, יא-בני זונות...