"הזקן והים", ספרו המפורסם של חתן פרס נובל לספרות, ארנסט המינגווי, הוא סיפור על דייג קובני, עני ומרוד, היוצא למסע הדייג האחרון של חייו. תוך כדי כך הוא נאלץ להיאבק, ללא לאות, בדג אימתני, שאותו הוא מנסה לשלות מן המצולות.
סיפור המשל של המינגווי, הקשור לאהבת הים והדגים ולחיבור האדם עם הטבע, סיפק השראה למסעדה היפואית המזרחית, "הזקן והים", שבשכונת עג'מי (רחוב קדם 83) ומוטו לשמה. אלא שלא בדומה לסיפור עצמו, לא נאלצים פרנסי המסעדה היפואית לשלות את הדגים שלהם באי קובה - מקום-מושבו של המינגווי בעת כתיבת ספרו - וגם לא להיאבק, עד כלות, בדג אימתני. מלאכתם נעשית על-ידי אחרים, על מי מנוחות, וכל הדגים העולים בחכתם - ידידותיים מאין כמותם לסביבה: למן הדניס, המושט והבורי, ועד לפורל, הברבוניה, הבס והמוסר. אז נכון ש"הזקן והים" היא, קודם כל, מסעדת דגים טריים ופירות-ים, אבל יש בה גם בשרים למיניהם, כמו סטייק של צלע-עגל, חצי עוף מפורק על פחמים, שיפודי פרגית וקבב ביתי.
הגענו ל"זקן והים" בצהרי-סופשבוע. כמו רבים אחרים נאלצנו להמתין בתור ארוך עד לקבלת שולחן פנוי במסעדה, הממוקמת במרומי גבעה הנשקפת אל הים, באשר לא ניתן להזמין בה מקום מראש. מי שלא ניחן בסבלנות, כמונו, ומבקש להימלט מהמולת האדם, ייטיב לעשות אם יפקוד את המסעדה באחד מימי החול, כאשר העומס בה אינו רב כל כך.
נדיבות קולינרית כך או אחרת, ייחודה של "הזקן והים" הוא במבחר הגדול והמיוחד של 23 סוגי סלטים, טריים מאין כמותם, המוגשים לשולחן כמנה ראשונה, מלווים בלאפות חמות, על חשבון הבית, והמשביעים בפני עצמם. הצרה היא שכדי לצאת ידי חובה, צריך להזמין גם מנה עיקרית. אנחנו, מפוצצים מן הפתיח העשיר והמגוון, הלכנו, עם קיבה מלאה, על שיפודי פרגיות עם צ'יפס, ובת הזוג הימרה על שיפודי השרימפס. קנקן הלימונדה בנענע, הגדול והצונן, גם הוא על-חשבון הבית, השיב באחת את נפשנו הצמאה.
נדיבותו הקולינרית של "הזקן והים" באה לידי ביטוי גם בקינוחים, הכלולים אף הם במחיר הארוחה, וכך גם התה או הקפה הנספחים אליהם. מתוך ההיצע של בקלוות הבית, המלבי, הקדאיף, הפנקוטה והבווריה, בחרנו בקינוח הראשון והאחרון.
בסולם מ-1 עד 10 זיכינו את "הזקן והים" בציון 8. בסך-הכל נהנינו ממסעדה עממית לשמה, מרווחת ומעוצבת כולה בעץ, עם שירות אדיב, ומעל לכל - ממחירים שאינם בשמיים. שילמנו 74 שקל לנפש, שהוא גם המחיר לכל ארוחה ממוצעת אחרת. אז, אומנם, הבשר שאכלנו לא היה שופרא דשופרא, וגם שיפודי השרימפס היו בינוניים למדי. אבל ים הסלטים הטריים, בפתיח, הקינוח הטעים, עם הלימונדה והקפה הטובל בהל - הם שעשו את העבודה וחיפו על כל השאר. סוף סוף אסור לשכוח שכל אלה היו על-חשבון הבית. אז מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
