לא בהכרח. מידת צדקתה של התזה "הלאומית" הגוברת על זו "הפרטית", נתונה כולה למצבה הקיומי של האומה לאור הפן האזורי והעולמי. על-מנת להמחיש הנאמר, ניקח דוגמא קיצונית כגון מצבה הגיאופוליטי של שוודיה למול מצבה של ישראל. באם תקום מפלגת ימין אשר תדחוף את האג'נדה השוודית לכיוון לאומני קשוח ובלתי מתפשר עם שכנותיה, הרי יראו אלו כחבורת תמהונים, חסרי הגיון בסיסי, הזויים וחמומי מוח ללא סיבה סבירה. הרי בבסיסו של מצב, אין אויבים מאיימים על שבדיה (או נורווגיה, דניה, שוויץ ואחרים) וכך, מדוע כי יהיו אנשי ימין אלו זועקים לשווא? לעומתם הוגי דעות מן הימין במדינת ישראל אשר יזהירו מפני סכנה קיומית וידרשו לנקוט בצעדים המתאימים הינם הכרח המציאות, והעדרם אפשר ויאותת ואף יקרב את אפשרות חיסולה של מדינת ישראל עקב מצבה הביטחוני-קיומי הקשה גם במלאת שישים שנה לקיומה. אכן, לא רק פורנוגרפיה היא ענין של גאוגרפיה.
בשנים האחרונות עדים אנו לשטף הולך וגובר של פרסומים וסרטים ישראלים אשר מציגים באורח חד-צדדי את המתרחש כאן בינינו לבין אויבינו הפלשתינים. כך הסרטים "בופור", "ג'נין-ג'נין", "גן עדן עכשיו", "הילדים של ארנה" ואחרים. לאחרונה צץ לו שחקן חיזוק נוסף לנרטיב זה בדמותו של הסרט "וואלס עם באשיר" אשר הוצג ואף זכה לתשבחות (נו, ואיך לא) בפסטיבל קאן. חשוב לסייג כאן, חופש הביטוי גם אם הינו נוגד את הקונצנזוס הישראלי (כנאמר לעיל) הינו חיוני להתנהלותה התקינה של הדמוקרטיה. מאידך, כאשר מירב הסרטים והפרסומים העוסקים בסכסוך בינינו לבין הפלשתינים והמופקים בידי יוצרים ישראלים, להוציא מעטים היוצאים מהכלל והעוסקים בנושאים ישראלים כלליים כגון הסרטים "ביקור התזמורת" המצוין, "ג'נאם ג'נאם", "נועה בת 17" והמשכו, מעלים על נס את אשמתה ואחריותה של ישראל לנעשה במזרח התיכון באורח בלבדי וחד-צדדי הרי שזו גישה פסולה מעיקרה.
אנו כולנו, ימנים, שמאלנים, חרדים, דתיים ואחרים, חשופים ונכנעים לשרשרת מזון חד-ערכית תואמת אג'נדה שמאלנית חד-צדדית בוטה הנעדרת ולו שמץ של איזון ואוביקטיביות, אשר מעודדת יצירת סרטי שיטנה (גם אם כאמור לגיטימיים מהאספקט הדמוקרטי), מתקצבת סרטי שיטנה, מפיצה סרטי שיטנה ומעטירה בפרסים ישראלים יוקרתיים אותם סרטי שיטנה על-ידי שותפי זאת שרשרת המזון השמאלנית קיצונית, אשר לא תמיד טובת מדינת ישראל ואזרחיה הינה בראש מעייניהם. ללא ספק האימרה כי "אבן שיזרוק טיפש אחד, גם 10 חכמים לא יוציאוה" ישים גם לעינייננו כאן, כך הוא נזקם של המעטים אך המזיקים.
יותר ויותר עדים אנו לתמיכת חוגים אלו בנרטיב קוסמופוליטי, כלל עולמי, הדבק בנרטיב שמאלני קיצוני, כאשר תאוות הפרסום וההצלחה בין משובטיהם הבינלאומיים חשובה להם יותר מקיום ישראל ואשר זה זמן אינם רואים בתושביה אחים, שותפים, נושאי נס וחזון מדינת ישראל בתקומתה.
באם היו נועדים פרסומים וסרטים אלו ליצור ויכוח פנימי לגיטימי בתוך מדינת ישראל, הרי שנחיצותם של אלו היתה בלתי ניתנת לערעור. באם היינו מעודדים יצירת סרטים מתוך הנרטיב הימני המתון בישראל ומתקצבים אותם בהתאמה לסרטי השיטנה ספוגי האג'נדה השמאלנית הקיצונית נגד ישראל הרי שההתנהלות הדמוקרטית היתה באה על סיפוקה אפילו בכך שמציבים אנו שלילה (שיטנה אנטי-ישראלית) מול חיוב (ציון הנרטיב הכלל ישראלי). יתרה מזו, באם היינו דואגים להציג סרטי שיטנה נגד ישראל במקביל לסרטים תומכי נרטיב ישראלי בארצות ערב, אפשר ותורמים היינו לקירוב והבנה של התרבות הישראלית הצומחת מתוך הדמוקרטיה שלה.
אך לא כך מתנהלים הדברים. היוצרים השמאלנים הקיצונים של סרטי השיטנה תחת איצטלה אמנותית אינם טורחים אף להציגם במדינת ישראל כארוע מכונן ראש וראשון. ברי להם כי באם יציגום במקומות בעלי קרקע אנטישמית ושונאת יהודים פוריה המתבטאת הלכה ולמעשה בשנאת ישראל, הרי שהצלחתם מובטחת. וכך משלבים הם "ביזנס ופלז'ר" על חשבונה וגבה של מדינת ישראל וגורפים קופה נאה תוך כדי תהליך זה.
האשמות נגד ישראל ב"כיבוש, אפרטהייד, התעללות בפלשתינים", הינן מאד מאד פופולריות באירופה ההופכת במהירות ובבטחה למעוז איסלמיסטי אשר בה רבים הפוליטיקאים המזהים את הכיוון העכשווי ומתנהלים תוך תקינות פוליטית בעלת גוון נוטה-איסלמיסטי על-מנת לשרוד במשרותיהם. בקרקע איסלמיסטית פוריה זו טומנים יוצרי הסרטים השמאלנים הישראלים את זרעי השיטנה לישראל תוך ביטחון כי יקטפו פרסים נחשקים ללא תלות לעיתים בטיב יצירותיהם. האם צריכים אנו להזכיר את אילן פפה או המנצח בירנבוים, כמו גם פעילי "שוברים שתיקה", "שלום עכשיו", "בצלמ" ומשובטיהם המנצלים כל הזדמנות על-מנת לבטא את שנאתם לישראל, בבואם לשפוך ארס מזוקק על ישראל באוזני שומעיהם מארצות הים.
הבה לא נתחסד. אותם אשר מעודדים ארצות ים רחוקות להלחם בישראל באמצעות מניעת תקציבים, סרטי "עדות" מעווותים וחד-צדדיים, הצבעות נגד באו"ם, חרמות אקדמאיות, חרם תוצרת ישראל ועוד שיטות שונות העולות במוחות קודחים, אומנם מנסים להתיפייף, אך לאמיתו של דבר אין כל ספק כי שנאת ישראל מזוקקת מדריכה את פועלם בעודם מסווים זאת ב"אהבת ישראל" על-מנת לסבר את אוזני שומעיהם בארץ ובעולם בהציגם עצמם כעדים "אובייקטיביים" לכאורה. אכן ג'ורג' אורוול ורעיונותיו בסגנון הפוך על הפוך "מלחמה היא שלום, חרות היא עבדות, בערות היא כוח" לא פסו מארץ הקודש והינם שרירים וקיימים בינינו כתמיד.
ללא כל ספק, חלקים מהאקדמיה והאינטילגנציה הישראלית (לעיתים בעיני עצמה בלבד) בוגדת בצרכיה הקיומיים של מדינת ישראל בעודה מצדיקה עצמה בזכותה לחופש הביטוי וזכויות האזרח, בהביאה באורח חד-צדדי את הנרטיב הפלשתיני כמוגש בידי ישראלים "אותנטיים" הבאים "מהתופת " ו"עוולות הכיבוש" כפי המתואר בידם וכך מועצמות עדויותיהם כ"אותנטיות ואמינות" לעיניים אירופאיות בעיקר.
אותם מרצים, סופרים, אמנים, יוצרי קולנוע ושאר ירקות קלוקלים כדוגמתם, אינם אף משתדלים ליצור מראית עין של אובייקטיביות: ישראל אשמה בכל, הפלשתינים זכים וצחורים כשלג, נקודה. ברי הוא כי הינם מוליכים שולל את מאזיניהם או צופיהם, ברי הוא כי למצער, האמת הינה במקום כבוד באמצע היכן שהוא, אך בעיני עוכרי ישראל אלו, השקר או גרוע יותר, מחציתה של האמת, לטעמם הינה לגיטימית, כל זמן שחצי אמת זו (הגרועה כידוע משקר) משרתת את מטרתם והיא שיטנה ושנאה תהומית למדינה בה גדלו, התחנכו ומוציאים לחמם בכבוד, ברגיל על חשבון אותם אלו אשר הינם מפיצים שיטנתם רעה כה ביעילות.
כאמור, הרעיון הדמוקרטי מחייב חופש ביטוי גם לשוטמי ומשטיני ישראל בתוכה. מאידך, הענקת תקציבים בלעדית לבעלי הנרטיב השמאלני, האנטי ישראלי, הוא מופרך שגוי ומסוכן. איו כל אפשרות לחייב אותם יוצרי "תרבות" שמאלנים לאיזון מתאים, כאלו הם. לעומת זאת, יש לחייב בחקיקה, הקמת ועדות הקצבה תרבותית ממשלתיות אשר יכללו בערכם את המתאם הפוליטי של מדינת ישראל, על כל מרכיביו, בהתאם לתוצאות הבחירות. ועדות אלו יקצו תקציבים ציבוריים ליוצרי תרבות בהתאם למפתח משוקלל השקוף ציבורית.
איננו יכולים למנוע מיוצרים שוטמי ישראל להציג מרכולתם המתמקמקת בשווקי חו"ל תאבי סחורה מסוג זה, אך בהחלט יכולים אנו לדאוג לכך, כי תרבות המבטאת את הפנים האחרות של ישראל תוצג במקביל החוצה מגבולות ישראל כמו גם בתוכה.
ממשלת ישראל חייבת לקבוע מדדים ל'הפליה מתקנת' אשר תגרום להעלאת המודעות בעם ליצירות התרבות של כלל המגזרים במשק על חשבון זו הנהנית הבלבדית בעלת האג'נדה השמאלנית, וכך ברי שנזכה לעושר תרבותי כפול ומכופל בתוך שנים מעטות. שני העשורים האחרונים מוכיחים כי זקוקים אנו להעצמה תרבותית, תוך חזרה מקבילה למקורות היהדות, כאוויר לנשימה אשר האג'נדה השמאלנית החד-צדדית קצרה ידה מלספקה.
ברי הוא כי תוצר הלוואי של 'הפליה מתקנת' זו יהיה קירוב מגזרים רחבים ביותר בציבור אשר חשים ניתוק ומיאוס ממדינת ישראל, יוביל להעצמת תחושת שותפות הגורל בעם, ובעקבותיה עזוזה של אחדות העם. סיכוייה של אומה מאוחדת לשרות עם האיומים הסביבתיים ולגבור עליהם, הינם עצומים ורבים בהשוואה לפלגנות השורה בינינו כיום.