יותר מכל אדם אחר בארץ, המיליארדר ארקדי גאידמק הוא, בוודאי, האיש שניתן לומר עליו, ללא צל של ספק, כי ידו בכל ויד כל בו. שהרי איש העסקים הנמרץ ורב הפעלים, שיודע, מחד, לקנות כל מה שכדאי, ומאידך גם לסייע לאותו המון הנמצא במצוקה - הוא גם האיש שנדרש על-ידי הרשויות לחקירות על מעשיו העלומים, בחשד שאינם מתיישבים תמיד עם החוק.
אין זה סוד שהאיש, שניחן בעורמה רבה, יודע לנצל כל פירצה אפשרית - לא רק בחוק, אלא גם בהתנהלותם האימפוטנטית והשלומיאלית של ראשי המדינה. בזכות הכישרון הזה מיטיב גאידמק לרכוב על גלי המצוקה של ההמון הזועם ולרכוש את ליבו, כאשר הרשויות האחראיות רק מתנערות ממנו. כך עשה במלחמת לבנון הכושלת, כאשר הקים את "עיר האוהלים" בחוף ניצנים ואיפשר באמצעותה לתושבים מהצפון להתגורר מחוץ לטווח הטילים; כך נהג בעת נפילת מטחי הקסאמים על שדרות, כשמימן את פינוי התושבים לבתי-מלון באילת; וכך נודע בתרומותיו לארגוני צדקה ומוסדות דת, כמו ישיבות ובתי-מדרש, וגם בסיועו הנדיב ל"מגן דוד אדום".
לא לשם שמיים אלא שאסור לטעות: עם כל הכבוד, גאידמק איננו פילנטרופ לשם שמיים. כמי שנוקט במדיניות של "יד רוחצת יד" ושל "שמור לי ואשמור לך" - רק טבעי שהוא מצפה לגמול הולם. והסקרים הרבים אכן מעידים שאלה הם פני הדברים.
כדי לממש את כמיהתו, הלגיטימית לכאורה, הוא הקים את תנועת "צדק חברתי", האמורה להוליד מפלגה חדשה, שתשא את השם היומרני הזה. כדרכו בקודש הוא מישש, טרם הקמת התנועה, את הדופק. רק משניבאו לה הסקרים הצלחה סוחפת - הוא מימש את הרעיון, כשסיסמת המפלגה החדשה, בעלת האוריינטציה החברתית, חד-משמעית: "ליצור מכנה משותף למיעוטים המקופחים".
וכדי להתחבב כמה שאפשר על ההמונים, הוא ערך ביום העצמאות אירוע פתוח לציבור הרחב בפארק הירקון בתל אביב, תחת הכותרת: "מסיבת הפתעה למדינה", ורכש 90 אלף איש שהריעו לו ממושכות. וכדי לרכוש את אוהדי הכדורגל הרבים, הוא ידע לדפוק על המסמר המתאים כשקנה את בית"ר ירושלים, והפך אותה, מהר מאוד, לאלופת המדינה. ולא שכחנו את "רדיו 99", שאותו רכש כאמצעי רב-השפעה, כשבזכות המשכורות השמנות שהעניק, הזדחלו אליו עד מהרה, טובי השדרנים, כמו גם סלבריטיס, אלילי ההמון.
לפתח חטאת רובץ אלא שאין בדברים האלה כדי להלל ולשבח את ארקדי גאידמק, האיש שחדשות לבקרים מבוקש על-ידי המשטרה לחקירות. תעלומה גדולה היא, איך מתיישב הדבר עם פועליו הרבים למען המסכנים, שיד השלטונות קצרה מלהושיעם. מבחינה זו הוא מזכיר מאוד את שמואל פלאטו-שרון, האיש שהגיע לכנסת כ"נרדף יהודי", כאשר שלטונות צרפת ביקשו להסגירו. כמו פלאטו, גם גאידמק, שמבוקש על-ידי הצרפתים, מבקש להסיח את הדעת, כדי להיטיב, בינתיים, עם העם, וכך לזכות באהדתו. אין זה סוד שהוא נוחל בדרכו זו הצלחה מרובה.
אבל, לפי החשדות הקיימים, ארקדי גאידמק איננו יונה צחורה. כמי שמעורב במספר עניינים משפטיים בישראל, הוא מרבה להתעמת עם מערכת אכיפת החוק ומפרסם מודעות בגנות המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה. המשטרה חושדת בו שהוא עבר על חוק איסור הלבנת הון בחשבונו בסניף בנק הפועלים בתל אביב. הוא גם נחקר על-ידי המשטרה בעקבות חשד שהוא מעורב בזיוף מסמך שנשלח, כביכול, על-ידי משרד המשפטים לרוסיה, ובו בקשה לקבל מידע על עבירות שביצע לכאורה. גם בצרפת הוא מבוקש, אלא שישראל מסרבת להסגירו, בטענה שהעבירות שבהן הוא חשוד בה אינן נחשבות לעבירות בישראל. בתוך כך אף הגישו נגדו שתי חברות מאיי הבתולה תביעה אזרחית, בתביעה שישלם להן דמי ניהול עבור קרנות שנוהלו עבורו. בכתב התביעה נאמר כי גאידמק נטל במירמה 365 מיליון דולר מכספי ממשלת אנגולה בשנת 2001.
ואם לא די בכל אלה - בימים אלה הסתבך גאידמק עם פורשי סיעת הגימלאים, כשהתחייב לשלם להם 240 אלף שקל בחודש - הרבה מעבר לקבוע בחוק מימון המפלגות. על-פי החשדות, הוא גם העניק לכל אחד מהם, מכונית יוקרתית.
אז אם למרות כל החשדות האלה נגדו, יצליח בכל זאת גאידמק להשתחל לכנסת - תהיה זו, מן הסתם, תעודת הוקרה ופרס מאין כמוהו לאיש רב הפעלים הזה, אבל בה בעת גם תעודת עניות וסטירת לחי מוחצת לראשי המדינה האימפוטנטים, שאינם משכילים להתמודד עימו. דבר אחד נעלה מכל ספק: סוד הצלחתו נעוץ רק בכישלונם.
