מנהיגים ישראלים ואמריקנים נוהגים להשתבח בידידות המופלאה וביחסים המיוחדים שבין שתי המדינות. יעידו על כך ריבוי המפגשים בדרג בכיר, הסיוע הצבאי הנדיב לישראל ושיתוף הפעולה המדיני והאסטרטגי. אבל בעיני רוב הישראלים, המפגש הראשון עם הממשל האמריקני ונציגיו הרבה פחות מלבב. הוא נעשה בתור להוצאת ויזה, שבה מחויב כל אזרח ישראלי שרוצה לבקר בארצות הברית.
ישראל אינה כלולה ברשימה של 27 מדינות מועדפות, רובן מאירופה, שאזרחיהן פטורים מהוצאת ויזה לארצות הברית. הנימוק העיקרי לדחיית ישראל הוא שרמת הסירובים לבקשות הוויזה גבוהה מדי. כדי שמדינה תיהנה מהפטור, שיעור הסירובים לבקשות ויזה של אזרחיה צריך להיות נמוך מ-3% במשך כמה שנים רצופות. ישראל לא עמדה בדרישה הזאת, אך ממלאת תנאים אחרים, כמו הענקת פטור מויזות לאזרחים אמריקנים, והנהגת אמצעי ביטחון מפני זיופים בדרכונים ישראלים.
הסינון המוקדם של מבקרים בארצות הברית, באמצעות דרישת הוויזה, נועד למנוע הגירה לא חוקית ובשנים האחרונות משמש גם כאמצעי למניעת טרור. החשש העיקרי שמעלים פקידים אמריקנים ביחס למבקשי ויזות מישראל, נוגע לעולים חסרי אמצעים מחבר המדינות שלא נקלטו בארץ, ומנסים להגר לאמריקה.
אישים ופקידים ישראלים העלו בשנים האחרונות את סוגיית הפטור מויזות בשיחות עם עמיתים אמריקנים, אך נענו בדחייה. במארס השנה ביקרה בישראל הממונה בפועל על האגף הקונסולרי במחלקת המדינה האמריקנית, ג'אניס ג'ייקובס, והבהירה ש"ישראל לא בראש הרשימה" לביטול חובת הויזות. ביקורה, כמו גם ביקור של הממונה היוצאת בנובמבר 2007, התמקד בקשיים שמערימה ישראל על כניסת אזרחים אמריקנים ממוצא ערבי שמגיעים לנתב"ג, או מבקשים להשתקע בשטחים.
חבר הקונגרס היהודי מפלורידה, רוברט ווקסלר, הגיש במארס 2007 הצעת חוק לשינוי כללי הפטור מויזות. בהודעה לעיתונות הכריז וקסלר, שהחוק המוצע "יאפשר לבעלות ברית חשובות של ארצות הברית, ובהן ישראל, דרום קוריאה, יוון ועשר החברות החדשות באיחוד האירופי, להשתתף בתוכנית הפטור מויזות". הצעת וקסלר לא נקבה בשמה של ישראל, אלא הציגה כללים חדשים לפטור מויזות. היא הועברה לוועדה המשפטית ולוועדה לביטחון המולדת של בית הנבחרים, אך טרם הועלתה לדיון.
חובת הוויזה מעיבה על היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית, שאחד מיסודותיהם החשובים הוא הקשר האישי בין בני משפחה, חברים ושותפים לעסקים החיים בשתי המדינות. היא ממחישה את הפער שבין היחס לישראל ברמה הפוליטית האמריקנית, כבעלת ברית חשובה הראויה לתמיכה, ובין ההתייחסות של הדרג המקצועי בממשל לאזרחים ישראלים כמהגרים לא חוקיים בכוח, שמחויבים בעמידה בתור ובהליך בירוקרטי מייגע לפני נסיעתם לאמריקה. ביטול הוויזות ימחיש לכל ישראלי את הקשר המיוחד עם בעלת הברית הגדולה.
מה יכולה ישראל לעשות? בראש סדר היום של מפגשי המנהיגים משתי המדינות עומדים התהליך המדיני והאיום האירני, ולא בעיית הויזות. כמחווה מיוחדת לחגיגות ה-60 למדינת ישראל, אפשר להעלות את העניין בדרגים הגבוהים ביותר.
בוש אינו יכול, כמובן, לפטור בעצמו את אזרחי ישראל מהוצאת ויזה לארצות הברית. אך הוא יוכל לפרסם הצהרה נשיאותית בדבר תחילתה של עבודת מטה משותפת להכללת ישראל בתוכנית הפטור מויזות. הצהרה כזאת תאותת לדרג המקצועי בממשל שיגלה יחס פחות מחמיר לישראלים (המתבטא בשיעור הסירובים לוויזות) ויתחיל בתהליך לשינוי המדיניות. כנשיא ידידותי, העומד לסיים את תפקידו, בוש יוכל לעשות מחווה מיוחדת לאזרחי ישראל.
התערבות הנשיא, וקשירת העניין במהלך רחב יותר לשיפור ושדרוג היחסים, תקל על ההתמודדות עם הטענה שישראל מבקשת יחס חריג בהשוואה למדינות אחרות שביקשו כמוה פטור מויזות לאזרחיהן. הצהרה נשיאותית מפורשת גם תקשה על הדרג המקצועי בממשל ליצור זיקה והתנייה בין הקלות לאזרחים ישראלים, להקלות נגדיות של ישראל לפלשתינים-אמריקנים.
לזכות ישראל תעמוד עוד נקודת יתרון חשובה בדיונים עתידיים על ביטול הוויזות. הממשלה אינה יכולה למנוע מאזרחיה שנסעו לארצות הברית, להפר את תנאי הכניסה למדינה ולהפוך שם למהגרים לא חוקיים. אבל ישראל, בניגוד למדינות אחרות, מנסה לעודד את אזרחיה שהיגרו לארצות הברית לחזור משם, בעזרת שורת תמריצים כלכליים ומינהליים הניתנים לתושבים חוזרים. גוף מיוחד במשרד הקליטה מטפל בהחזרת ישראלים מחו"ל, ובעיקר מאמריקה.
לפי נתוני משרד הקליטה, ב-2007 חזרו לישראל כ-4,000 תושבים מארצות הברית שקיבלו סיוע מהמשרד. לפי ההערכה, עוד כאלף ישראלים שבו משם, בלי להיעזר בתמריצים ממשלתיים. לקראת שנת ה-60 לישראל, הכריז משרד הקליטה על מבצע "מצפים לך בבית" וערך כנסים בערים הגדולות בצפון אמריקה, והממשלה אישרה הקלות במיסים לחוזרים. מנובמבר 2007 ועד סוף מארס 2008, נרשמו 5,500 ישראלים להשתתף במבצע, והם צפויים לבוא ארצה ביוני.
התמריצים להחזרת ישראלים מארצות הברית ממחישים שהממשלה אינה מעודדת הגירה לשם, אלא להיפך, מנסה להקטין אותה. אך הממשלה לא ניסתה "למנף" את הטיפול בחוזרים ככלי בדיונים עם הממשל האמריקני. משרד הקליטה - שנתפס כמשרד העוסק בענייני "פנים" - גם לא היה שותף להתייעצויות הפנימיות שנוהלו בישראל על שיפור היחסים עם ארצות הברית, שבהן הועלה הצורך בביטול הוויזות.
שנת ה-60 לישראל והדיונים על הסדר הקבע, יוצרים הזדמנות להסרת מכשול מעיק מהיחסים עם ארצות הברית. הדבר מחייב התארגנות מתאימה של ראש הממשלה ושל הגורמים הרלוונטיים בישראל, להעלאת הבקשה לפטור מוויזות בפני נשיא ארה"ב.
