טענתו של אולמרט שאינו מוצא זמן - או מספיק זמן - לצורך חקירתו, ראויה לאמון, בערך כמו טענתו של שודד רעול פנים שנלכד על חם במהלך שוד בנק וטוען שזה לא הוא.
יש להתפעל ממידת האיפוק שנוהג היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כלפי ראש הממשלה.
מכל מקום, ברור שבקציבת הזמן הזו חותר אולמרט להשיג כמה מטרות:
המטרה האחת היא חסימת האפשרות לפתח את החקירה תוך כדי מהלכה, ואילוץ החוקרים להצטמצם רק לשאלות העיקריות שהוכנו מראש - בלא יכולת ממשית להפנות לראש הממשלה שאלות תגובתיות או שאלות הבהרה המתעוררות תוך כדי החקירה. מובן גם שחקירה תחת לחץ זמן מקשה מטבע הדברים על החוקרים לנתח כראוי את תשובותיו של ראש הממשלה בזמן אמת, כך שגם מבחינה זו קשה מאד להביא את החקירה לידי מיצוי.
מטרה נוספת נוגעת לאווירה שראש הממשלה מבקש ליצור בתודעת הציבור. שהרי מנקודת ראותו של הציבור קיים הבדל משמעותי בין חקירה שאורכת שעה לבין חקירה שאורכת שמונה שעות, ומטבע הדברים, ככל שהחקירה מתארכת יש בכך ליצור רושם שהחשדות כבדים יותר.
אלא שגם ראש הממשלה מבין שיש מחיר לטקטיקה הזו: ברור שציבורית נוצר כך הרושם, שאין לראש הממשלה תשובות לכל השאלות - דבר שמקבע בתודעת הציבור את החשד שאכן יש לו מה להסתיר - על כל המשתמע מכך.
אבל יתרה מכך, כאשר חשוד מתוקשר במעמדו של ראש הממשלה אינו משתף פעולה עם חוקריו, אין סיכוי שהם יניחו לו, אלא להיפך: העדר שיתוף הפעולה מצידו למעשה מאלץ אותם לקדוח עוד ועוד מסביבו - דבר שמטבע העניין בכוחו להביא לגילוי עבירות נוספות, שמלכתחילה הוא לא נחשד בהן.
כך או כך, השאלה עכשיו היא כמה זמן יכול היועץ המשפטי לממשלה להמשיך עם "המשחקים" הללו. גם ליועץ המשפטי ברור כי מכיוון שהמדובר בחשוד שהוא ראש הממשלה, לא ניתן להמשיך ולהשאירו בתפקידו - ברמת חשדות כה גבוהה - בלא שייגרם עקב כך נזק ממשי לציבור ולמדינה.
במילים אחרות, אם היועץ המשפטי לממשלה כבר מעריך בינו לבינו שהפרשה תניב כתב אישום, עליו להתכנס במהירות אל המטרה הזו - תוך ויתור, בשלב זה, על חקירת אירועים או מקרים הנוגעים לפרשה או מסתעפים ממנה.
