לפני שנתיים, החליט בג"צ ברוב של קול אחד בהרכב מיוחד של 11 שופטים, בניגוד לדעתו ועמדתו של הנשיא דאז פרופ' ברק, לאשר הוראת שעה של חוק האזרחות - המונע קבלת אזרחות לפלשתינים המתחתנים עם ערביי ישראל. הוראת השעה מסתיימת עכשיו - והדיון נועד לבירור המשך גורל ההוראה.
להערכתי - עם הכנסת מספר תיקונים, כפי שהתחייבה הפרקליטות לא רק שאין מקום לביטול - אלא שמצב העובדות והמצב הכללי השתנה לרעתנו - ולכן יש לאשר את החוק - ולבטל את הוראת השעה.
בינואר 2007, הסתיים המועד להארכת תוקף של התיקון לחוק האזרחות, המונע איחוד משפחות במסגרת נישואין בין פלשתינים ואיחוד משפחות מטעמים הומניטאריים. על פניו, התיקונים נראים דרקוניים המונעים, הקמת משפחות, נישואין בין בני זוג משני עברי הקו וקריטריונים נוקשים לאיחוד על-רקע הומניטארי תוך הגבלות נוקשות.
אבל כנסת ישראל וממשלת ישראל, החליטו ברוב קולות מאסיבי לבלום ולסגור את הפתח והסדקים שנתגלו בחוק, דרכו זרמו משך השנים מאות אלפים של פלשתינים ויצרו באופן מעשי אפקט של התגשמות של עקרון "זכות השיבה" בדרך עוקפת ובמעין זחילה מתמשכת.
כותרות מספר עיתונים, בליווי פרשנות מלומדת וציטוט של עמותות שנזעקו נגד החוק, היו בנוסח: למרות בג"צ, הממשלה מציעה שחוק האזרחות יוחמר ויוארך בשנתיים.
לדעתי - יש להפוך את החוק לקבוע (בתום השנתיים של הארכה), ולאחר שיוכנסו בו תיקונים המתבקשים מן המציאות ומהערות הבג"צ, להפוך אותו להסדר קבוע, שימנע בעתיד דיונים ופרשנויות מיותרות.
לעניין החוק יאמר: שהוא החל בניסיון לבלום את ההגירה הבלתי מסודרת כבר בשנת 2002. בשנת 2003 הוחלט על הארכתו, כהוראת שעה, ומאז הוארך מספר פעמים עד ינואר 2007.
בבג"צ 7052/03 עדאללה נ. שר הפנים שניתן ב-14.5.06, העביר ביקורת נוקבת על התיקונים בחוק, אך בסופו של דבר הוחלט ברוב של 6 נגד 5 - כי החוק יאושר ויוכנסו בו מגבלות ותיקונים כפי שהבטיחו נציגי הפרקליטות.
יודגש שמדובר בהרכב די נדיר של 11 שופטים שמתכנס רק לסוגיות עקרוניות בעלות השלכות לאומיות, ואכן חוק זה על מגבלותיו שייך לתחום זה.
להזכיר כי הנשיא פרופ' ברק, שישב בראש ההרכב המורחב, נשאר בסופו של דבר במיעוט, אך למעשה מבחינתו, כפי שהסביר זאת באי-מייל ששלח לחבריו באוניברסיטאות בחו"ל, הוא הצליח לעמוד על העקרונות האוניברסאליים הכליים המתאימים לחברות נאורות ומתקדמות.
לצערי ולהערכתי, העקרונות עליהם הסתמך הנשיא ברק והשופטים שתמכו בו, יפים נכונים, אך לא מתאימים למציאות הביטחונית והחברתית והדמוגרפית, בה נמצאת מדינת ישראל, בימים קשים אלה. כאשר תשקוט הארץ 40 שנה - נוכל לבדוק ולתקן את החוק, אם התנאים יחייבו זאת ועד אז - נעדיף את הביטחון על העיקרון.
נכון, שבראי עקרונות ליבראליים, אוניברסאליים, יש בחוק מגבלות הפוגעות בזכויות אזרחיות וביטול החוק, היה מקנה לנו מעמד של מדינה נאורה, מתקדמת - אבל לטווח ארוך היה מקצר את חייה ומעמדה של ישראל, כמדינה יהודית דמוקרטית והופך אותה למדינת כל אזרחיה. או חמור מכך, לרשות פלשתינית ב' וחיזוק האלמנטים הפרו חמאסיים הרוצים בהשמדת ישראל שכבר קיימים בציבור הפלשתיני שהם אזרחי ישראל.
זה סוד גלוי, שהח"כים הערביים בכנסת המייצגים את רוב הציבור הערבי-פלשתיני, שואפים בשלב ראשון למדינה חילונית לא יהודית, בנוסח מדינת כל אזרחיה, לאמור: בשלב ב' יתרון דמוגראפי ומספרי שישאיר את היהודים כמיעוט בארצם.
אמנם הרוב היה צנוע, רוב של קול אחד, אבל חשוב ביותר שהעמיד את מטרת החקיקה של הכנסת, שבאה לבלום את שיטפון איחוד משפחות ואת ביטחון ישראל ותושביה בראש סולם העדיפויות (להזכיר: כי הסכם אוסלו בתקופתו של רבין ז"ל, עבר גם הוא ברוב של קול אחד).
יפה הבלורית והטוהר כבר כתבתי על כך בעבר - כאשר עומדים להתנגש עקרונות אוניברסאליים יפים ונאורים בעקרונות כמו קיום מדינה יהודית דמוקרטית, בנוסח הצהרה של מגילת העצמאות, בעקרון של בטחון המדינה, קיומה, שרידותה והמשך קיומה, העקרונות האחרונים גוברים בשקלול הכללי, החברתי מוסרי-ציבורי.
אני מוכן לחיות בנוסח "יפי הבלורית והטוהר" מאשר להיות יפה נפש - ולפחד לעלות לאוטובוס.
פסיקת בג"צ, אפשר להשוותה בעקרון לגדר הביטחון המשפטית של המדינה. אם גדר הביטחון או חומת המגן עמדה בקריטריונים של בית הדין הבינלאומי בהאג ואחריו במבחן בג"צ - אז כך גם חוק האזרחות, נמצא באותה קטגוריה והוא משלים את גדר הביטחון הפיזית - שתפקידה בין היתר למנוע חדירה וזליגה לישראל של מחבלים, "שהידים" מתנקשים ומשת"פים עם חמאס חו"ל, חמאס הרשות וחמאס בישראל.
עד חקיקת חוק האזרחות הצליחו בדרך עוקפת ובתרגילים שונים, להיכנס לישראל כ-100,000 פלשתינים על תקן איחוד משפחות לפי מספרים רשמיים. לפי לא רשמיים, מדובר לפחות בכ-200,000 או יותר. המטרה ברורה, וקל לפענחה - החיים בישראל על כל הזכויות הבסיסיות והסוציאליות ברמה גבוהה ומתקדמת, אז למה לא לנצל כל פרצה בגדר הפיזית או המשפטית, כדי לשפר את המצב הכלכלי ולהגדיל את הפער הדמוגראפי.
הוכח מעשית, שבין מבצעי הפיגועים במהלך השנים בתוככי ישראל - מבין אלה שביצעו, סייעו, הסיעו, הלינו מחבלים מתאבדים, היה אחוז לא מבוטל, של אלה שנכנסו באיחוד משפחות והצטרפו לאויב.
אסור לשכוח שגם ערבים אזרחי ישראל שנולדו וגדלו בארץ היו בין משתפי פעולה, מבצעי פיגועים וסייענים למתאבדים - ראה הרשעות של הבחורים ממשפחת בכרי בצפון, ואנשי ליפתא בכניסה לירושלים. תחזקנה ידי השופטים שקבעו ברוב את חוקיות החוק, בנסיבות שהמדינה נמצאת, ולטענת רבים עדיין במלחמת השחרור בשלבים ג' או ד' ועדיין מלאכה רבה בעתיד.
להגיד שהחוק והבג"צ יצרו מצב אידיאלי שאין בו פגמים ונקודות חולשה, זה מוגזם ולא נכון. אבל אנחת האכזבה שבאה מכיוון הח"כים הערביים וארגון עדאללא, לפחות ברורה וניתנת להבנה. לא כך זעקות השבר של חכמי השמאל ואישיה, ממר"צ ותומכיה, שלא מודעים שבתמיכתם המאסיבית בעמדת העותרים נגד החוק, כורתים באיטיות ובמסור ציבורי יהודי את הענף עליו יושבת המדינה שגם הם רוצים ביקרה וביטחונה - מה חבל ומצער.
החוק בסעיפיו השונים, משאיר פתח למקרים מיוחדים, חריגים הומניטאריים, המאפשרים תיקון עוולות ומניעה של הרס משפחות, אבל, כמובן בצורה מבוקרת ומפוקחת.
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, שעמדתו נתקבלה בסוף, שמדובר בחוק שבא להגן על המדינה, הנלחמת על קיומה, העיר במהלך הדיון: "כי מי שרוצה להתחתן עם אישה מרמאללה, שילך לגור שם, וזאת כל התורה על רגל אחת". ואם ברצוננו להתחזק בעמדה של הכנסת ובג"צ, די אם נביט סביבנו. באירופה ובארה"ב החלו להדק בצורה מאסיבית את כל נושא ההגירה החוקית והבלתי חוקית.
חוקים חדשים, תקנות מעודכנות, באו כדי למנוע הצפת אירופה בזרים, פליטים ושוהים בלתי חוקיים. עד שאפילו מדינות כמו שבדיה, נורווגיה, דנמרק - הליברליות והמתקדמות, נבהלו והחלו בביקורות קפדניות בנושא ההגירה.
לכן, טוב שבונים חומת מגן מבטון ולידה חומת מגן משפטית. כל מה שנאמר על חוק האזרחות, יפה ונכון גם לגבי ההצעה הנוספת של הכנסת הכנת החוק השב"חים (חוק הכניסה לישראל תיקון מס' 19), שיחמיר הקריטריונים של מדיניות ההגירה לישראל. החוק סותם גם מצד זה את נושא השב"חים הפלשתינים - ומקשה על נישואין עם עובדים זרים.
המתנגדים והפרשנים המתנגדים לחוק האזרחות יוצאים מהנחה מוטעית, שהתפרשה לאחרונה בישראל שפסיקת בג"צ עדיפה על פסיקת הכנסת - וכבר אמרתי וכתבתי בעבר - שאפשר עקרונית לעקוף את בג"צ אבל אסור לעקוף את הכנסת.
אמנם בג"צ, בתפיסתו השתלטנות האגרסיבית, התפשט לנושאים רחבים ונכנס לתחומים לא לו - אבל עדיין המבנה הדמוקרטי, הבנוי על עקרון הפרדת הרשויות - תפקידה של הכנסת לחוקק - ובג"צ לפרש את החקיקה, לייעץ לה, אך לא לבטלה ולסייגה, כל עוד לא נקבע הנושא מפורשות בחוק יסוד או בחוקה וגם אז בהרכב מיוחד של 13 שופטים.
להדגיש, בג"צ דן לאחרונה בנושא העתירה להדיח את נשיא המדינה או לאלץ אותו להתפטר - או בנושא הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית - לאחר שהממשלה החליטה על ועדת וינוגרד כוועדה ממשלתית.
שתי העתירות הנ"ל (שהן רק דוגמאות לרבות אחרות) היו צריכות להידחות על הסף, עם הטלת הוצאות לדוגמא על העותרים, כי הן מנוגדות לחוק כמו: "חוק יסוד הנשיא" - והחלטות הממשלה וסמכויותיה. עצם העובדה שבג"צ, קיבל אותן ודן בהן - הן חריגה חמורה מסמכויותיו ומייעודו כבג"צ במסגרת הפרדת הראשיות (וזאת למרות שהחלטה על דחיית העתירה נגד ועדת וינוגרד נדחתה ברב של כל אחד).
בצרפת - הנשיא שירק נמצא בחקירה או בבדיקה על עבירות חמורות, בארה"ב - הנשיא קלינטון נחקר ע"י חוקר מיוחד בעבירות מין, ותצהירי שקר, אך איש לא חלם לפנות לבג"צ או לבית הדין הפדראלי בארה"ב - וכדאי ללמוד משהו גם מדמוקרטיות אחרות.
הערות לסיום א) הדיון בחוק האזרחות - נראה על פניו כסוגייה משפטית טהורה, אבל בפועל מדובר בעצם קיומה והישרדותה של המדינה, כמדינה יהודית ציונית דמוקרטית וריבונית ברוח הכרזת מגילת העצמאות.
ב) לכן רצוי - שהציבור, הכנסת כמחוקק, יתעוררו ויתערבו לפני שיהיה מאוחר מדי.
ג) בשכלול בין ליברליות, הומאניות ואוניברסאליות - ביטחון ישראל קיומה ושלום אזרחיה - עדיף.