לאורך השנים לא השכילה מדינת ישראל לנצל את כישרונותיהם המיוחדים והבלתי-מעורערים של כוכבי-העל שלה בתרבות ובספורט. התוצאה הייתה שלא מעטים מהם נאלצו, או ביקשו מרצונם, לרעות בשדות זרים. ההפסד היה כולו שלנו, והרווח, כמובן, של אותן מדינות שקלטו אותם בזרועות פתוחות.
אחד הכוכבים הראשונים בתולדות המדינה היה זמר הבריטון של האופרה הישראלית, רפאל אריה, שסבל, כמו יתר חבריו לאופרה, מידה הקשוחה והקמוצה של מי שעמדה בראשה למן ראשיתה, אדיס דה-פיליפ. הליידי והמטרוניטה, בעלת הגינונים הפולניים, לא ידעה לגמול, מבחינה כספית, לאלילי הזמר הישראלים ובראשם אריה. הימים היו ימי קום המדינה ורפאל, שלא מצא באופרה הישראלית את פרנסתו, הרחיק לאיטליה, ושם נקלט, באהדה ובחום, באופרה מספר אחת בעולם, "לה סקאלה".
לעומתו, הפסנתרן הישראלי, דניאל ברנבוים, עקר לגרמניה והפך שם למנצח הראשי של תזמורת ברלין, לאחר שהקהל הישראלי סירב לשמוע ממנו בארץ את ניגוני יצירותיו של הקומפוזיטור-הגרמני, ריכארד וגנר, שזוהה עם השלטון הנאצי, ושברנבוים לא הסתיר מעולם את הערצתו המוסיקלית אליו. אבל, הקש ששבר את גב הגמל בהחרמת ברנבוים על-ידי רבים בישראל, במיוחד ניצולי השואה, היה הזדהותו הבלתי-מסוייגת עם העמדה הפלשתינית והאנטגוניזם שלו לעמדה הישראלית.
עושים חייל
אסתר רייכשטאט-עופרים היתה אחת הזמרות המוערכות והאהובות ביותר בארץ בכל הזמנים. קול הפעמונים וההצלחה הבינלאומית שלה הפכו לסמל ולמודל עבור זמרות רבות שבאו בעקבותיה. הקריירה המשגשגת שלה בארץ כללה, בין היתר, זכייה במקומות ראשונים בפסטיבל הזמר, אך יחסיה עם הקהל ועם התקשורת ידעו תמיד הרבה מורדות, והיא השתקעה בגרמניה, שם עשתה חייל והגיעה לראש מצעד הפזמונים. כמוה גם הזמרת המיתולוגית של להקת הנח"ל, נחמה (הלנה) הנדל, שהוזמנה על-ידי אליל הטלוויזיה האמריקנית, אד סאליבן, להופיע מעל בימות ניו-יורק וברודווי. ברבות הימים היא הגיעה גם לגרמניה ולאוסטרליה וקצרה שם הצלחה רבה.
באותה עת החל גם השחקן הישראלי, חיים טופול, עמיתה של הנדל ללהקת הנח"ל, לעשות קריירה עולמית, במופעו המיתולוגי, "כנר על הגג". טופול, בעבר עובד דפוס, חבר להקת "בצל-ירוק" ושחקן "סאלח שבתי", קנה את עולמו מעל בימת התיאטרון של לונדון, שם הופיע, דרך קבע, בהצגה "אנטבקה", שאינה אלא ואריאציה של "טוביה החולב".
ולא שכחנו את ההומוריסטן המיתולוגי של ישראל, אפרים קישון, שהיגר לשווייץ והפך בה לאחד הסופרים המצליחים באירופה, במיוחד בגרמניה.
בימאי הקולנוע הישראלי, עמוס גיתאי, השתקע בצרפת ועושה שם חייל רב בסרטי התעודה שלו. אלה עוררו מחלוקת קשה בארץ, בשל עמדתו השמאלנית, ונידחו הן על-ידי הקולנוע והן על-ידי הטלוויזיה הישראלית.
הצלחה רבה קצרו בחו"ל גם שחקני הכדורגל המיתולוגיים של מכבי חיפה, חיים רביבו ואייל ברקוביץ': הראשון בליגות הספרדית והטורקית, והשני בליגה האנגלית. ואחרון חביב אברהם גרנט, המאמן המיתולוגי של הכדורגל הישראלי, שהמיר את המגרש בארץ במגרש האנגלי והעלה את קבוצת "צ'לסי" מאשפתות אל מרומי הליגה האנגלית.
